צו הרחבה – הסכם מסגרת 2000

צו הרחבה – הסכם מסגרת 2000

צו הרחבה – הסכם מסגרת[1]

 

לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה לאמור:

1. תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האגף לאיגוד מקצועי, שנחתם ביום ח' בשבט התשנ"ה (9 בינואר 1995) ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים הוא 7010/95, כמפורט בתוספת וכי ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עם תנאים עדיפים בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם, וכן למעט עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם ומעבידיהם.

2. סעיף 3 להוראות המורחבות כמפורט בתוספת לא יחול:

(א) על מי שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אינו חל עליו מכוח הוראות סעיף 30(א) לחוק האמור;

(ב) על רופאים שחלים לגביהם הסכמים קיבוציים, הכוללים הוראות לענין שעות עבודה.

3. הוראות סעיף 5ב(2) יחולו על עובד שמעבידו חייב להפריש בעדו על פי תנאי עבודתו תשלומים בעד ביטוח פנסיה ודמי מחלה.

4. צו ההרחבה ("הסכם מסגרת") שפורסם בילקוט הפרסומים, התשנ"ז, עמ' 707 – בטל.

5. תחילתו של צו זה ביום כ"ח בסיון התש"ס (1 ביולי 2000).

תוספת

הוראות מורחבות

מס' הסעיף

בהסכם הקיבוצי

3. קיצור שעות העבודה השבועיות

א. (2) העובדים יעברו לשבוע עבודה בן 43 שעות בלא הפחתה בשכר, שכר השעה יחושב על בסיס של 186 שעות לחודש עבודה.

ב. (1) המעביד יקבע את שעות העבודה ואת סדרי העבודה בהתאם לצורכי העבודה.

(3) זכויות צבורות של עובדים (כגון חופשה ומחלה) במקומות עבודה שבהם שיטת החישוב נעשית על בסיס "שעות עבודה", יופחתו בהתאם לשיעור הצמצום בשעות העבודה כאמור בהסכם זה.

ג. הפחתת שעות העבודה על פי הסכם זה לא תהווה עילה לתביעת תוספות שכר או להפחתת שעות עבודה או לשינויים בתנאי העבודה של עובדים העובדים לפני תחילת הסכם זה פחות מ-45 שעות בשבוע.

5. שכר מינימום

ב. (2) התשלומים המיועדים לפנסיה ולדמי מחלה יופרשו משכר המינימום.

7. דמי חגים

א. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).

עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

ב. עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג.

8. ימי אבל

עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות), מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכרו בעבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים).

ד' בסיון התש"ס (7 ביוני 2000) אליהו ישי

שר העבודה והרווחה
[1] פורסם י"פ תש"ס מס' 4895 מיום 21.6.2000 עמ' 4002.