סע 5424-10-09 יוסף קדן נ' פנחס פיגומים בניה (1988) בע"מ (בית דין אזורי לעבודה – חיפה, מיכל פריימן) 16/05/2013

זכאות לפיצויי פיטורים • סיום יחסי עבודה • התפטרות או פיטורים

בית דין אזורי לעבודה בחיפה ס"ע 5424-10-09 16 מאי 2013

לפני: כב' השופטת מיכל פריימן נציגת ציבור (מעבידים) גב' עאסי לורנס התובע יוסף קדן ת.ז. 022048086 ע"י ב"כ: עו"ד שי כהן – הנתבעת פנחס פיגומים בניה (1988) בע"מ ח.פ.51-133199-3 ע"י ב"כ: עו"ד רמי שר ישראל

פסק דין

כללי

1. חברת "פנחס פיגומים ובניה (1988) בע"מ" (להלן "הנתבעת") הינה חברה העוסקת בענף הפיגומים לתעשיה (הרכבה, פירוק והשכרה). בעל השליטה בנתבעת והמנכ"ל שלה הוא מר פנחס סאלם (להלן "מנהל הנתבעת" או "פנחס").

מר יוסף קדן (להלן "התובע") עבד בנתבעת כמנהל עבודה באתר בתי הזיקוק בחיפה החל מחודש נובמבר 1999. יום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת בפועל היה ביום 29.7.2009 .

2. עיקרה של המחלוקת שבפנינו הינה בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע, השנויות במחלוקת.

לטענת התובע, פוטר מעבודתו ביום 29.7.09, תוך שנלקחו ממנו הרכב והפלאפון שקיבל במסגרת עבודתו, ואישור הכניסה לבז"ן נשלל ממנו.

לטענת הנתבעת, ביום 29.7.09 התובע הורחק מהעבודה לשבועיים ימים עקב חשדות בדבר הוצאת כספים מהנתבעת במרמה. לטענת הנתבעת, התובע סרב לחזור לעבודה בתום התקופה ובכך למעשה התפטר.

3. התביעה שבפנינו הינה לתשלום פיצויי פיטורין והפרשי שכר חודש 7/09 בצירוף פיצוי הלנה, חלף הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, הבראה ותשלום בונוס עבור השנים 2008 ו- 2009 אשר לטענת התובע מגיע לו ולא שולם לו.

עוד תובע התובע פיצוי שווי אביזרים וציוד אישי שלטענתו נלקחו ממנו על ידי הנתבעת, ולא הוחזרו לו.

הנתבעת מכחישה טענות התובע והסכומים הנתבעים על ידו וטוענת, כי ככל שיקבע כי עליה לשלם לתובע סכום כלשהו הרי שיש לקזז ממנו שכר שקיבל בתקופה 9/08 – 2/09 אף שלא עבד, בסך 56,827 ₪, ויתרת הלוואה בסך 7,657 ₪.

עוד טוענת הנתבעת כי התובע מחזיק במתקן הרמה של הנתבעת בשווי 12,000 דולר אותו מסרב להשיב לנתבעת.

דיון והכרעה

נסיבות סיום יחסי עובד מעביד: האם פוטר התובע או שמא התפטר ?

4. לשם הכרעה בשאלה האם פוטר התובע או התפטר, יש לבחון את מסכת האירועים שקדמה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. השאלה שעלינו לברר הינה האם הביע מי מן הצדדים ליחסי העבודה באופן חד משמעי את כוונתו להפסיק את יחסי העבודה.

5. עוד בראשית דרכם של בתי-הדין לעבודה, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי:

"היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן – דואיב גילה, פד"ע א' 18, 24).

עם זאת, נקבע, כי כאשר לא הביע איש מן הצדדים את כוונתו באופן חד משמעי, ניתן ללמוד על כוונה זו מהתנהגות הצדדים:

"ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם התנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיום, והמצב העובדתי. כל זה, כמובן, בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מותיר כל ספק, על הכוונה להביא את היחסים לידי גמר…

משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/18-3 בנצילוביץ – אתא, פד"ע ב 41, 54-53).

6. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שבאו בפנינו, מסקנתנו הינה כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת.

אף כי לא הוכח בפנינו שלתובע נאמר מפורשות כי הוא מפוטר, ובמכתביה של הנתבעת לב"כ התובע מצטיירת לכאורה תמונה לפיה הנתבעת אינה מעוניינת בהפסקת עבודתו של התובע אלא בחזרתו לעבודה, עם זאת, אנו סבורים, כי שרשרת האירועים והתנהלות הנתבעת כפי שנפרט להלן מביאה, במבט כולל, למסקנה שהתובע אכן פוטר מעבודתו.

להלן העובדות שהוכחו בפנינו בסוגיה זו, ונימוקי החלטתנו

7. התובע שימש כמנהל עבודה מוערך ובעל סמכויות רבות מטעם הנתבעת באתר בז"ן. לתובע הוצבה מכולה באתר אשר שימשה כמשרדו האישי והיו בה בין היתר, מחשב וכונן גיבוי למחשב.

ביום 29.7.09, בזמן שהתובע נעדר מהמכולה, נלקחו ממנה המחשב וכונן הגיבוי. התובע התייחס לאירוע זה כפריצה וחשד כי אילן, בנו של מנהל הנתבעת, הוא שלקח את המחשב והכונן.

התובע התקשר לפנחס והעלה בפניו את החשד כי בנו פרץ למכולה ולקח את המחשב, אולם פנחס הכחיש זאת.

8. באותו היום בשעות הצהריים נסע התובע להיפגש עם פנחס במשרדי הנתבעת בראשל"צ. בהיותו בדרך, ועוד בטרם הגיע התובע למשרדי הנתבעת, נותק הטלפון הנייד שהנתבעת העמידה לרשותו של התובע, באופן שלא ניתן להוציא ממנו או לקבל אליו שיחות ואף נמחקו כל המספרים שהיו אגורים בזיכרון הטלפון.

9. במהלך הפגישה, העלה מנהל הנתבעת כנגד התובע חשדות לביצוע מעשה גניבה מהנתבעת ודרש מהתובע להראות לו דפי חשבון המעידים על תנועות בחשבון הבנק שלו, על מנת להווכח האם יש בחשבון תנועות חריגות. התובע סרב ואז נדרש למסור לידי פנחס את הטלפון ואת מפתחות הרכב.

מנהל הנתבעת העיד בנוגע לנאמר באותה הפגישה:

"לשאלתך, כאשר התובע מגיע אלי, מה קורה בפגישה? אני משיב שאמרתי לו שיש שמועות שהוא מוכר ציוד, עושה קומבינות עם מוטי נוימן, פתאום מצלצלים בדלת ויש שם משטרה. השוטר שואל האם יש פה מכות, מרביצים וכו'.. אמרתי שאין שום דבר. אמרתי לו את כל קומבינות שיש עליו ואת השמועות וביקשתי שיראה לי דפי חשבון שלו ואם אין שם שום תנועה מוזרה שיצא לחופש ויחזור עוד שבועיים ולא קרה כלום. התובע לא הסכים לזה. אמרתי לו שאין סיבה שלא יסכים אם הוא ישר. השמועות אמרו שיש לו 250,000 ₪ בבנק לעובד שכיר.

אני לא רואה בעיה בזה שביקשתי לראות את החשבונות, אם היה מביא לי דפי בנק ולא הייתי רואה דברים חריגים אז אין בעיה. אמרתי לו קח שבועיים חופש, נלבן את הדברים ונראה מה קורה.

לשאלתך, איך אני קורא לשבועיים האלו השעייה, חופש, אני משיב שחופש.

לשאלתך, באותו מעמד אני מקבל את מפתחות הרכב של התובע, אני משיב שכן."

יצויין, כי במסגרת הדיון המוקדם אישר ב"כ הנתבעת כי "ביום 29.7.09 התובע הושעה למעשה מהעבודה, ויכול להיות שקראו לזה חופשה אבל זו היתה הכוונה. הוא התבקש להשאיר את הרכב והשאיר אותו".

10. באשר למהלכה של הפגישה הצהיר התובע כי פנחס העלה כלפיו חשדות למעשי גניבה, הודיע לו שהוא מוציא אותו לחופשה כפויה בת שבועיים שבסיומה תחליט הנתבעת כיצד לנהוג בו.

התובע טען תחילה בחקירתו כי בפגישה נאמר לו שהוא מפוטר ולא דיברו איתו על שום חופשה אולם בהמשך חקירתו אישר התובע כי :

"…קראו לי למשרד נכנסתי למשרד, פנחס הגיע אחרי כמה דקות, אמרתי לו שלא יפה מה שעשה לי ואז אמר שאשים את המפתחות של האוטו, הפלאפון לקחו לי כבר, אמרתי לו שייתן לי יום יומיים להוציא את הדברים שלי ואתן את האוטו, הבן שלו אמר לי שלא רלוונטי ואמר לי תלך והכניס את היד לכיס להוציא לי 50 ₪ שלא אלך ברגל.. הוא אמר לי תלך, הוא אמר לי שאתה יוצא לחופשה תלך, לקחו לי את המפתחות והאוטו…"

11. גם במכתב ב"כ התובע לנתבעת מיום 10.8.09 נכתב כי התובע הוצא לחופשה מאולצת בעל כורחו. לא נטען במכתב כי נאמר לתובע שהוא מפוטר, אלא שהתנהגות הנתבעת מהווה הודעת פיטורין בפועל.

12. לנוכח העדויות קובעים אנו כי בפגישה ביום 29.7.09 לא נאמר לתובע כי הוא מפוטר אלא התובע הוצא לחופשה כפויה לבירור החשדות כנגדו, כאשר הנתבעת נטלה מן התובע באופן מיידי את מכשיר הפלאפון ואת הרכב, ואף חסמה את המשך כניסתו לבתי הזיקוק.

13. במהלך השבועיים בהם היה התובע בחופש, לא שוכנעה הנתבעת בניקיון כפיו של התובע, אלא להיפך. העיד פנחס:

"לשאלתך, אני הוצאתי אותו לחופשה של שבועיים ומה היה אחרי כן, אני משיב שאמרתי לו שנבדוק בפרק הזמן הזה אני אבדוק ואם הכל יהיה בסדר אני אחזיר אותו לעבודה. במהלך השבועיים הללו מצאתי שהוא גנב, סיפרו לי שהוא תחמן עם הקבלן משנה, עשה כל מיני תרגילים, הוא הגיש חשבונות שלא נבראו בעולם ואני נתתי כסף לקבלן משנה פוקא על סמך אותם חשבונות.

יש לי חשבונית של 85,000 ₪ ובתי הזיקוק לא שילמו לי. באתי למפקח שהיה צריך לאשר את החשבונית ושאלתי למה לא נתנו לי את הכסף, המפקח השיב שלא התבצעו עבודות כאלו. הוא אפילו הוכיח לי שלא החליפו את הפח והכל היה פיקציה.

לשאלתך, לא הלכתי להגיש תלונה במשטרה, נגד מי אני אגיש תלונה?

לשאלתך, לאחר שגיליתי את הגניבות, כמה כסף אני חושב שאני צריך לקבל בחזרה מקבלן המשנה? אני משיב שיש עוד חשבונית של 48,000 ₪, זה מה שאני יודע. ".

14. עם זאת, הנתבעת לא הגישה כל תלונה במשטרה כנגד התובע באשר לחשדות בגינן הוציאה אותו לחופשה כפויה.

טענותיו של מנהל הנתבעת לעניין גניבת כספים על ידי התובע כלל לא הוכחו. פנחס נשאל בעדותו האם פנה למשטרה והשיב:

"לשאלתך, האם כאשר גיליתי את הגילויים הללו התייעצתי עם עו"ד לגבי האשמות הפליליות הללו, אני משיב שלא התייעצתי, אין לי הוכחה. לא הלכתי למשטרה, זה לא ייתן לי כלום. "

15. לאחר הפגישה מיום 29.7.09 הנתבעת לא יצרה קשר עם התובע ואף לא שילמה לו את משכורת חודש 7/09 במועד.

לטענתה, היה עיכוב בתשלום השכר לכלל העובדים אולם טענה זו כלל לא הוכחה בפנינו.

בחקירתו של פנחס לא ניתן הסבר של ממש לעיכוב בתשלום השכר: "אולי זה קרה יומיים או שלושה אחרי, אולי יצאה שבת, אולי היא לא הספיקה".

גם מששולם השכר, שולם הוא באופן חלקי.

פנחס טען בתצהירו כי משכר חודש יולי קוזזו חובות של התובע לנתבעת בגין יתרת הלוואה ושכר ששולם לתובע ביתר בתקופה 9/08 עד 2/09. קיזוזים אלה לא הוסברו לתובע ואף לא מצאנו להם תימוכין בתלוש השכר. בחקירתו בפנינו טען פנחס כי הוא אינו מעורב בנושא המשכורות ולא ידע להסביר את הקיזוז, כמו גם מדוע לא הוגש תצהיר מטעם מנהלת החשבונות וחשבת השכר אולגה.

16. ביום 10.8.09 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת במכתב בו דרש לקבל את האביזרים האישיים שלו שלטענתו היו ברכב שהוחזר על ידו ואת המחשב הנייד וכונן הגיבוי שנלקחו מן המכולה ושטען שהם בבעלותו האישית.

עוד טען התובע, כי שכר עבודתו בגין חודש יולי 2009 טרם שולם לו וכי התנהגותה של הנתבעת כלפיו מהווה הודעת פיטורין בפועל המזכה אותו בזכויות כמפוטר.

התובע הבהיר כי אם לא תתקבל תוך 24 תשובת הנתבעת בדבר מעמדו ולא ישולמו לו התשלומים המגיעים לו, יראה בכך הודאה בפיטוריו ע"י הנתבעת.

17. ביום 11.08.09, בחלוף שבועיים ממועד הפגישה ומשטרם יצרה הנתבעת כל קשר עם התובע, שלח התובע הודעה לממונה אסבסט במשרד להגנת הסביבה, כי הוא אינו עובד יותר עם הנתבעת (נ/1).

הודעה זו מעידה לטעמנו על כך, שהתובע סבר, לאחר שהנתבעת לא יצרה עימו קשר לאחר תום החופשה, לא שילמה לו את שכר חודש 7/09 ולא השיבה למכתב בא כוחו, כי הוא מפוטר.

כפועל יוצא מהודעת התובע למשרד להגנת הסביבה, הודיע המשרד לבתי הזיקוק עוד באותו היום, בפקס, כי האישור לעבודה מבוטל.

באותו היום הוציאה בתי הזיקוק פקס לנתבעת בעניין "ביטול אישור קבלן לעבודות בניה באסבסט" בו נאמר, כי בעקבות סיום עבודתו של התובע כפי שהודיע למשרד להגנת הסביבה, החברה אינה רשומה כקבלן אסבסט ואינה יכולה לבצע עבודות אסבסט עד לקבלת אישור חדש.

18. רק ביום 12.08.09, לאחר הודעת בתי הזיקוק על הפסקת העבודה ע"י הנתבעת, פנה ב"כ הנתבעת בתשובה לב"כ התובע, בה צוין, כי התובע לא פוטר מעבודתו והוא נדרש לשוב לעבודה לאלתר.

במכתב אין כל התייחסות להאשמות החמורות שהטיחה הנתבעת בתובע עת הוציאה אותו לחופשה הכפויה, לא לפני שניתקה ונטלה מידיו את הטלפון שהועמד לרשותו ואת הרכב בו נסע.

הנתבעת טענה כי שכר חודש יולי טרם שולם לתובע היות שמנהלת החשבונות נמצאת בחופשה. הנתבעת התעלמה וכלל לא התייחסה לטענותיו הנוספות של התובע בעניין ציודו האישי.

19. בתגובה, שלח ב"כ התובע ביום 13.8.09 מכתב נוסף לב"כ הנתבעת בו חזר על טענת התובע, כי העובדה שהתובע סולק מעבודתו, נלקח רכושו הפרטי, בוטל אישור הכניסה שלו לאתר בתי זיקוק ולא שולם שכרו מהווה פיטורים.

יחד עם זאת, ב"כ התובע ציין, כי התובע נמצא בתקופת מחלה והוא מקבל זריקות בגין דלקת ממנה הוא סובל במרפק יד ימין וכי בכפוף להחלמתו ובכפוף להחזרת כל התנאים שנשללו ממנו ותשלום שכרו מוכן התובע להתייצב לעבודה.

ב"כ הנתבעת השיב בו ביום, כי לגרסת הנתבעת התובע לא פוטר ומשלא הציג בפני הנתבעת אישור רפואי כלשהו בדבר מחלתו, הוא נדרש לשוב לעבודה לאלתר.

ב"כ הנתבעת, ציין, כי התובע חב כספים לנתבעת, כי המחשב שנלקח ממשרדו של התובע הוא רכוש הנתבעת וכי הועברה לתובע משכורתו.

20. ביום 17.08.09, שלח ב"כ הנתבעת מכתב נוסף לב"כ התובע בו דורשת הנתבעת מהתובע לשוב לעבודה וטוענת, כי אי חזרתו מהווה נטישה של העבודה. גם במכתב זה אין התייחסות לממצאי בדיקת החשדות נגד התובע או לטענות התובע בנוגע לציוד האישי שלטענתו נלקח ממנו.

בתגובה השיב ב"כ התובע, כי לתובע לא שולם מלוא שכרו לחודש 7.09 אלא 6,000 ש"ח בלבד מתוך שכר נטו של כ-15,000 ש"ח המגיעים לו, ולא נשלח לתובע פירוט התשלום או תלוש שכר. התובע עדיין נמצא בתקופת אי כושר ואינו יכול לשוב לעבודה וכי בכל מקרה, לא ניתן לטעון כי התובע נטש את העבודה כאשר התנהלות הנתבעת מלמדת על פיטורים בפועל והדרישה לחזור לעבודה היא מהשפה ולחוץ.

ב"כ התובע ציין, כי ככל שהנתבעת אכן מבקשת כי התובע ישוב לעבודתו לאחר תום תקופת אי הכושר, עליה להחזיר לתובע את רכושו, לשלם לו את יתרת שכרו המולן ולחדש לו את אישור הכניסה לבתי זיקוק.

התובע חזר על דרישתו להחזרת הציוד האישי שנלקח ממנו ולתשלום יתרת שכרו המולן.

למכתב צורפו העתקים של תעודות אי כושר בין התאריכים 9.8.09 ועד 17.8.09 ומאוחר יותר נשלחה תעודת אי כושר נוספת לתאריכים 18.8.09 ועד 7.9.09.

21. ביום 10.9.09, שלח ב"כ הנתבעת מכתב לב"כ התובע בו הוא מציין כי הנתבעת מבקשת כי התובע ייבדק על ידי רופא תעסוקתי, בשיתוף עימה. כן נטען, כי התובע חב כספים לנתבעת וכי עליו להחזיר לה מתקן ההרמה הנמצא ברשותו.

גם במכתב זה אין התייחסות לטענות התובע, הסבר לשכר החלקי ששולם לו בגין משכורת 7.09 ולטענות שעמדו בבסיס הרחקתו המעבודה מלכתחילה.

22. ביום 14.9.09 התחיל התובע לעבוד באתר בתי הזיקוק בחיפה כעובד של חברת התכוף (להלן "התכוף"), שהיא חברה מתחרה של הנתבעת.

23. לנוכח כלל נסיבות העניין שוכנענו, כי התנהלותה של הנתבעת מלמדת על הכוונה לפטר את התובע.

דרישתה ממנו לחזור לעבודה לא באה בתום ה"חופשה" ואף לא במענה למכתב ב"כ התובע אלא רק לאחר שהתובע כבר ראה עצמו כמפוטר ולאחר שהסתבר לה כי אין לה רישיון לבצע את העבודה בבתי הזיקוק.

24. כוונת הנתבעת בפיטורי התובע נלמדת מאופן סילוקו המיידי מן העבודה, סגירת שערי בתי הזיקוק בפניו, נטילת הטלפון והרכב ללא כל התראה ומבלי להתחשב בדרך בה ישוב לביתו ממשרדי הנתבעת בראשון לציון.

בהמשך, לנתבעת אין כוונה אמיתית לבירור החשדות כנגד התובע שכן אינה נוקטת בכל פעולה בעניין (כגון הגשת תלונה למשטרה), והיא אינה יוצרת כל קשר עם התובע להודיעו על תוצאות הבירור שאמורה הייתה לערוך בעניינו ושלשמו הושעה מן העבודה.

הנתבעת אף נמנעת מלשלם לתובע את שכר חודש 7.09 בו עבד, ומשעושה כן בסופו של דבר, לאחר פניית ב"כ התובע, מקזזת היא משכרו סכומים שונים, כקיזוז חובות משכר אחרון של עובד, ללא כל הסבר וללא הנפקת תלוש שכר תואם.

הנתבעת מתעלמת כליל מטענות התובע כי ברכב שהוחזר לה היה ציוד יקר ערך של התובע, אותו מבקש הוא לקבל בחזרה. התעלמות זו אינה מעידה על תום לב ואינה מתיישבת עם טענת הנתבעת כי רצתה שהתובע ישוב לעבודה. אם אכן כך, ואף אם לטענתה הרכב לא הכיל כל ציוד, יכלה היא להתייחס לכך במכתביה, דבר שלא נעשה.

הנתבעת אף אינה מתייחסת ולו במילה לטענות החמורות שהעלתה כלפי התובע, בגינן הוצא הוא לחופשה כפויה. הנתבעת אינה חוזרת בה מן הטענות אלא מתעלמת מכל מה שאירע ודורשת כי התובע ישוב לעבודה. דרישה זו, בשלב בו היא באה ובנסיבות העניין אינה יכולה להיחשב כאמיתית.

זאת ועוד, מתקשים אנו לקבל כאמיתיות את דרישות הנתבעת כי התובע ישוב לעבודתו לאור המעשים החמורים שהיא עדיין מאמינה כי עשה.

25. נוסף על כך, פנחס הודה בתצהיר שמסר בהליך אחר(ת"א 642-08 בביהמ"ש המחוזי בחיפה), כי התובע פוטר בנסיבות של הפרת משמעת חמורה (ת/5).

פנחס נדרש ליתן הסבר לגרסה זו הן בחקירתו באותו ההליך והן בחקירתו בפנינו וטען, כי התובע פוטר לאחר שהתחיל לעבוד אצל המתחרה.

בחקירתו בפנינו טען, כי הצהיר שהתובע פוטר על ידו "בהיסח הדעת". לאחר שעומת עם תשובתו בהליך האחר טען כי לאחר שהתובע התחיל לעבוד אצל המתחרה אמר לו שילך לעזאזל.

הסבריו של פנחס אינן מהימנים ואין בהם כדי להסביר הכיצד ניתן לפטר עובד לאחר שכבר, לפי שיטת הנתבעת, התפטר והתחיל לעבוד במקום אחר?

אף אם פוטר התובע במחצית ספטמבר, לאחר שעבר לעבוד אצל המתחרה, מדוע לא שולם לו שכר בגין החופשה הכפויה בחודש אוגוסט ובגין ימי המחלה שעד לאותו המועד? פנחס נחקר בעניין זה ולא ידע האם שולם לתובע שכר לחודש אוגוסט 2009 (עמ' 39 לפרוטוקול).

26. עד הנתבעת, מר מוטי נוימן, תמך בגרסת התובע ובגרסת פנחס בתצהיר האחר והעיד בפנינו כי ידוע לו הן מהתובע והן מפנחס כי התובע פוטר בתום תקופת ההשעיה:

"בשלב מסויים הוא פיטר אותו, יש פרק זמן שהוציא אותו לחופשה, אני יודע זאת מיוסי ופנחס ואחרי פרק זמן מסויים פיטר אותו ולא הסכים לתת לו פיצויים, אני יודע זאת גם מיוסי וגם מפנחס…לשאלתך מתי הוא פיטר אותו אני משיב שלא יודע, אני יודע בוודאות גם מיוסי וגם מפנחס שהושעה מעבודתו לפרק זמן, מה שקרה בסוף שפיטר אותו אני יודע, לא יודע אם זה היה שבועיים או חודש אח"כ…"

ובחקירה חוזרת:

"ההשעיה עד כמה שאני זוכר זה באותו יום שנלקח המחשב מבתי הזיקוק , זה היה ביום 29/7, יוסי סיפר לי או למחרת או יומיים אחרי כי נפגשתי איתו וגם הייתי אצלו בבית.

אני זוכר שהוא השעה אותו ממה שאני זוכר לפחות שבועיים להוציא אותו לחופש וזה היה במהלך אוגוסט.

לשאלתך מתי היה סיום יחסי עובד מעביד אני משיב שלאחר תום ההשעיה. "

27. לטענת הנתבעת, עוד במהלך תקופת עבודתו התובע "זמם" עם מנהל חברת התכוף (רובי) לעבור ולעבוד אצלו ולקחת נתח מלקוחות הנתבעת. הנתבעת מבקשת להסתמך בעניין זה על הקלטות שיחות של התובע עם רובי שנמצאו על המחשב שנלקח מהמכולה, תומללו והוגשו על ידה.

התובע מתנגד לקבילות ההקלטה והתמלול בטענה כי הושגו בדרך שאינה כשרה, תוך פריצה למשרדו, גניבת המחשב שהינו רכושו הפרטי וחדירה לחומרים המצויים בו. עוד טען, כי השיחות הוקלטו ע"י הנתבעת בדרך של האזנת סתר והושתלו למחשבו האישי.

הנתבעת מכחישה טענות התובע באשר לדרך השגת הראייה וטוענת כי המחשב הינו רכוש החברה.

28. נקדים ונציין, כי לא הוכח בפנינו שהמחשב הינו מחשב פרטי של התובע. התובע הודה כי הנתבעת רכשה עבורו מחשב נייד אולם טוען כי רכש לעצמו מחשב נוסף, אחר, מכספו, והוא המחשב שנלקח ממשרדו.

התובע לא הציג קבלה או ראיה אחרת על רכישת המחשב על ידו ואף לא הסביר מה הטעם ברכישת מחשב נייד נוסף לזה שקיבל מהנתבעת.

לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי השיחות הוקלטו בניגוד לחוק האזנות סתר והושתלו במחשב, כפי שטען התובע. מתמליל השיחה נספח י' לתצהיר פנחס משתמע כי נערכה במשרדו של רובי ולא הוקלטה במכולה של התובע.

29. מכל מקום, אין באותן השיחות כדי לשנות את מסקנתנו כי התובע פוטר ולא התפטר, ונפרט.

אין מחלוקת שלאחר שהתובע הפסיק לעבוד אצל הנתבעת, הוא החל לעבוד באותו אתר עבודה, מטעם "התכוף". אולם, העובדה שהתובע החל לעבוד בחברה אחרת, אין בה כדי ללמד כי התפטר.

שוכנענו, כי הסיבה להפסקת עבודתו של התובע היתה נעוצה בהתנהלות הנתבעת כפי שפורטה לעיל.

אין כל ודאות כי אלמלא היה התובע נשלח לביתו ביום 29.7.09 על כל התנהלותה של הנתבעת סביב אותו יום ולאחריו, היה עובר התובע לעבוד במקום אחר. היוזמה להפסקת העבודה במקרה שבפנינו הייתה בידי הנתבעת ובהתנהלותה גילתה דעתה וכוונתה לפטר את התובע.

אף אם הועלתה בתמלילים האפשרות למעבר התובע לעבוד אצל רובי בשל מערכת היחסים שנוצרה בינו לבין הנתבעת, עליה העיד גם עד הנתבעת מר מוטי נוימן (עמ' 29 לפרוטוקול), לא דובר על מועד ספציפי ולא היה כל סיכום וודאי בעניין. על פי הראיות שבפנינו התובע החל לעבוד במקום העבודה החדש רק באמצע חודש ספטמבר, לאחר שרשרת ההתכתבויות בין ב"כ צדדים כפי שתוארה לעיל.

30. איננו מוצאים מקום להיכנס ולדון באירועים אלימים שטען התובע כי ננקטו מולו על ידי בניו של פנחס, בגינן הגיש תלונות למשטרה, שנסגרו. מדובר באירועים שהתרחשו לאחר המועדים הרלוונטיים להחלטתנו בדבר סיום יחסי עובד מעביד ואין בהם כדי להשליך על קביעתנו לעניין נסיבות סיום ההעסקה.

31. לסיכום, שוכנענו, כי הנתבעת, בהתנהגותה, היא שהביאה את יחסי העבודה לידי גמר ובהתנהגותה יש כדי להוות מעשה פיטורים.

התובע זכאי על כן לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, שעל שיעורם נעמוד להלן.

המשכורת הקובעת ושיעור ההודעה המוקדמת ופיצויי הפיטורים

32. בכתב התביעה עתר התובע לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 187,290 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

במכתבו של בא כוח התובע מיום 17.8.09 (צורף כנספח ג1' לכתב התביעה) ציין ב"כ התובע כי משכורת היסוד של התובע הינה: 11,635 ₪ והשאר תוספות בגין: שעות נוספות, הבראה, בונוס והחזר נסיעות אשר על פי החוק אינן באות בחישוב המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים.

גם הנתבעת טענה כי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין הינה: 11,635 ₪.

33. לאור האמור, קובעים אנו כי שכרו הקובע של התובע לצורך תשלום תמורת הודעה מוקדמת וחישוב פיצויי פיטורים הוא 11,635 ₪.

על כן שיעור פיצויי הפיטורים הוא 112,471 ₪.

על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 112,471 ש"ח, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.8.09 ועד התשלום המלא בפועל.

34. מאחר והתובע פוטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, על הנתבעת לשלם לו חלף הודעה מוקדמת בסך 11,635 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.8.09 ועד התשלום המלא בפועל.

35. בנסיבות העניין, ולאור המחלוקת בעניין נסיבות סיום ההעסקה כמפורט לעיל, מצאנו לנכון להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

36. התובע העלה טענה זו לראשונה במסגרת סיכומיו, וזאת מבלי שהגיש בקשה לתקן את כתב תביעתו, מבלי שכימת רכיב זה וממילא מבלי שאושר לו לתקן את כתב התביעה .

הנתבעת התנגדה בסיכומיה להרחבת החזית.

"האיסור "לשנות חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי- טענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, זאת בין היתר, על מנת שלא לקפח את הגנת הצד שכנגד וזכויותיו הדיוניות". (ע"א 6799/02 יולזרי – בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151 ניתן ביום 7.12.2003 וכן, ע"ע (ארצי) 593/08 מרכז סיעודי נאות השרון בע"מ – עיסא וולא)

משמדובר בהרחבת חזית, התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין- נדחית.

פדיון חופשה שנתית

37. תביעתו של התובע לפדיון ימי החופשה עומדת על סך של 14,609 ₪.

הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה אשר עומדת לזכות העובד, עם סיום עבודתו, היא על המעביד, כבר נפסק כי:

"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לתת לעובדו וכמה נתן למעשה, לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, ובתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז – 1956)" (דב"ע לא/22-3, צ'יק ליפוט נ' חייב קסטנר, פד"ע ד' 215 עמ' 219 ).

הנתבעת אומנם טוענת כי חישוביו של התובע לעניין ימי חופשה אינם נכונים, אולם, היא לא הביאה בפנינו כל ראייה לכך.

בתלוש השכר של חודש 7.09 מופיעה יתרת חופשה של 31.39 ימים.

בתלוש השכר של חודש 8.09 צוין כי התובע קיבל סך של 4654 ₪ בגין חופש ואולם, לטענת התובע לא קיבל כל תשלום בפועל בגין חודש זה והנתבעת לא סתרה טענתו.

38. אשר על כן, משהנטל להוכיח את עובדת ניצול ימי החופשה מוטל על המעביד, ומאחר והנתבעת לא הביאה ראיה ואף ראשית ראיה להוכחת ניצול החופשה ע"י התובע או תשלום פדיון החופשה על ידה, מקבלים אנו את גרסתו של התובע לעניין פדיון החופשה.

לאור האמור לעיל, אנו פוסקים כי התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 14,609 ₪ (לפי 465.40 ש"ח ליום), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.09 ועד התשלום בפועל.

בונוס/פרמיה

39. לטענת התובע, הנתבעת התחייבה לשלם לו תשלומי בונוס שנתיים בסכום קבוע של 25,000 ₪ נטו. התובע טען, כי תשלום הבונוס שולם לו במזומן על ידי פנחס מידי שנה.

לטענתו, לא שולם לו בונוס בגין שנת 2008 ועבור מחצית שנת 2009.

40. בעדותו בפנינו טען התובע כי פנחס היה נותן לו את כספי הבונוס במזומן "במעטפה חומה":

"לשאלתך קיבלתי כל שנה בונוס מזומן 25,000 ₪ אני משיב שנכון, מדי כל סוף שנה.

לשאלתך עבור שנת 2008 לא קיבלתי את הבונוס אני משיב שנכון.

לשאלתך איך בינואר עד יולי לא העליתי כל טענה בנושא אני משיב שמערכת היחסים שהיתה לי עם פנחס הנתבע מעולם לא עמד כסף באמצע, כל צרכיי הכספיים היו משולמים גם בדברים שלא שייכים לעבודה, פנסח התייחס אליי כמו אל בנו, פנחס מיוזמתו התקשר אלי ואמר שיש לי אצלו 25,000 ₪ , שנה לפני זה פנחס התקשר אלי ואמר שהוא יודע שאני עושה בת מצווה לבתי והכין לי בונוס גדול , נתן לי 50 אלף ₪ במזומן , בשנת 2006 או 2007, נתן לי בתוך מעטפה חומה בביתו, כל הסיטואציה הזו לא יודע איך נגררתי אליה".

מעבר לכך, לא הגיש התובע כל ראיה לתשלום זה.

41. מנהל הנתבעת הכחיש מתן תשלומי בונוס שנתיים והעיד בפנינו כי תשלומי הפרמיה של התובע מופיעים בתלושי השכר שלו ולא שולם לתובע סכום נוסף:

"לשאלתך, בעקבות שביעות הרצון ממנו שילמנו לו בונוס ופרמיה, אני משיב שנכון. כל חודש היה מקבל בונוס ופרמיה, פעם 2500 פעם 3000 פעם 4000 פעם 1500, לא סכום קבוע. כל המשכורות שלו היה מקבל פרמיה.

לשאלתך, רכיב הבונוס שולם באופן קבוע עד עבור וכולל שנת 2007, לא שולם עבור 2008 ולא שולם עבור התקופה שעבר אצלנו בשנת 2009? אני משיב, שהייתי משלם לו חודש בחודשו את הבונוס.

לשאלתך, פרמיה הייתי משלם מדי חודש ובונוס הייתי משלם לו סכום קבוע שנתי בשיעור של 25,000 ₪ וזה קרה עד שנת 2007 כולל. אני משיב, שאני לא יודע למה אתה קורא בונוס ולמה פרמיה, הוא היה מקבל כל חודש בחודשו.

לשאלתך, התובע טוען שהוא לא קיבל בונוס לשנת 2008 ובאופן יחסי לשנת 2009, ואני משיב שאני חוזר על אותם דברים, בונוס ופרמיה עבורו זה היינו הך. היה מקבל בתלוש.

לשאלתך, התלושים הם אסמכתא למה שקרה במציאות ואני משיב שנכון."

42. משלא שוכנענו בתשלום בונוס שנתי, ולא בעצם הזכאות לקבלו, התביעה ברכיב זה נדחית.

הפרשי שכר עבודה בגין חודש יולי 2009.

43. לטענת התובע, בגין חודש יולי 2009 שולם לו שכר בגובה 6000 ₪ בלבד והנתבעת נותרה חייבת לו שכר בסך 9,352 ₪.

ממכתבו של ב"כ התובע מיום 17.8.09, עולה כי שכרו של התובע חושב על ידו באופן הבא:

משכורת יסוד 11,635 ₪, שעות נוספות 3,396 ₪, הבראה 2,317 ₪, בונוס 2,120 ₪, החזר נסיעות 1,445 ₪, סה"כ שכר 20,913 ₪.

בניכוי: מס הכנסה 3,383 ₪, מס בריאות: 870 ₪, ביטוח לאומי 1,030 ₪, קרן השתלמות 278 ₪, סה"כ ניכויים 15,352 ₪.

גובה התביעה ברכיב זה: (15,352-6000= 9352 ₪)

44. מתלוש השכר של חודש יולי 2009 עולה, כי לתובע לא שולם בחודש זה עבור רכיבי שעות נוספות, בונוס, ושעות נסיעה. כמו כן נוכו משכרו של התובע סך של 1500 ₪ בגין הלוואה ומפרעה בסך 413,94 ₪.

45. מתלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה כי אין מדובר ברכיבי שכר ששולמו בסכום קבוע אלא בסכום משתנה מידי חודש בחדשו.

לדוגמא, בחודש 11.08 עמדה הפרמיה על 1982 ש"ח, ב-12.08 על 4200 ש"ח, בינואר 09' על 1981.87 ש"ח, במרץ על 2120 ש"ח, באפריל על 1600 ש"ח וביוני על 2120 ש"ח.גם תעריף השעות הנוספות השתנה מידי חודש וע בין 2205 ש"ח ב-11.08,ל-3849 ש"ח ב-12.08, 4872 ש"ח ב-3.09, 1096 ב-4.09, 2095 ב-5.09 ו-3398 ש"ח ב-6.09.

גם רכיב החזר שעות הנסיעה השתנה מידי חודש.

שכר הנטו לתקופה לעיל נע בין כ-10,000 ש"ח לחודש (לפני ניכויי רשות) ל-13,670 ש"ח, ואינו קבוע בסך 12,000 ש"ח כפי שנטען בתביעה.

46. יחד עם זאת, הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי קיזזה משכר התובע בחודש יולי סכומים אותם חב לנתבעת, ללא שציינה את גובה הסכום ופשרו.

גם בתצהיר הנתבעת לא ניתן פירוט לעניין זה ופנחס בחקירתו הודה כי אינו מעורב במשכורות וכי "כנראה" עשו לתובע חשבון והוא היה חייב כסף וקיזזו לו בלי לשאול אותו (את פנחס).

47. לנוכח האמור, מוצאים אנו לחייב את הנתבעת להשלים לתובע את שכר חודש 7.09 ברכיבי השעות הנוספות, הפרמיה וזמן הנסיעות על יסוד ממוצע רכיבים אלו ב- 12 החדשים האחרונים לעבודתו (מ-7.08 ועד 6.09) על יסוד תלושי השכר שבפנינו.

תחשיב זה מעלה, כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך של 5196 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.09 ועד התשלום בפועל.

דמי הבראה

 

48. התובע תבע תשלום הבראה בסך 2,317 ₪.

מאחר ומתלושי השכר של התובע עולה, כי תשלום אחרון שקיבל התובע בגין הבראה היה בחודש 07/08 בסך 2317 ₪, מקבלים אנו תביעת התובע ברכיב זה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי הבראה בסך 2317 ₪ עבור שנת 2009, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.8.09 ועד התשלום המלא בפועל.

החזר ניכויי שכר משכר 7.09

49. התובע הודה כי מידי חודש נוכה משכרו החזר בגין הלוואה שלקח:

"לשאלתך נכון שמדי חודש קוזז מהמשכורת שלי החזר הלוואה אני משיב שכן רשמתי זאת, בסעיף 36, נכון שנשארה יתרה להחזר. "

בתצהירו הודה התובע כי הוא נותר חייב לנתבעת יתרת חוב בסך 9,500 ₪ (ראה סעיף 36 לתצהיר התובע).

לאור האמור, הרי שהסך של 1,500 ₪ נוכה משכרו של התובע בשכר 7.09, כדין.

עם זאת, מאחר והנתבעת לא הוכיחה כי נתנה לתובע מפרעה בחודש 7.09, הרי שעל הנתבעת להשיב לתובע את סכום המפרעה בסך 413.94 ש"ח שנוכה משכרו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.09 ועד התשלום בפועל.

טענת קיזוז

50. לטענת הנתבעת, התובע חייב לה סך של 7,657 בגין הלוואה שנטל ממנה, וטרם הוחזרה.

התובע הודה ביתרת חוב זו.

51. כמו כן טוענת הנתבעת כי על התובע להשיב לה שכר בגובה 56,827 ₪ שקיבל בחודשים 9/08 ועד 02/09 בתקופה בה ביצע התובע עבודות שירות ולטענתה, לא עבד אצלה.

התובע הודה בעדותו כי ביצע עבודות שירות בחודשים אלה, אלא, שלטענתו, עבד במקביל אצל הנתבעת:

"לשאלתך נכון שבחודשים 9/08 ועד 2/09 עשיתי עבודות שירות בעקבות גזר דין שנגזר עליי אני משיב שנכון. אני ביצעתי אותן בתחילה בסניטר בבית חולים וולפסון ואח"כ באברבנאל בבת ים, משעה שבע ועד שלוש. לאחר שעות העבודה שלי בבתי החולים המשכתי לעבוד.

לשאלתך מדוע לא העליתי שום טענה בתצהירי אני משיב שלמה אני צריך?

לשאלתך שאמרו לי שלא עבדתי בחודשים האלה ולכן דורשים ממני את השכר חזרה ואני בתצהירי אמרתי שמעולם לא ביקשו ממני את הכסף חזרה אך לא אמרתי שכן עבדתי אני משיב ששקר וכזב, המשכתי להציג דוחות השער שלי בבתי הזיקוק, אני לא צריך לכתוב זאת בתצהיר, המשכתי לעבוד, יום לפני עבודות השירות במשרד פנחס אולגה יצרה קשר עם מנהל החשבונות ושאלה האם אני יכול להמשיך לעבוד או לא ואז אמר שאני כן יכול להמשיך לעבוד וישולם לי השכר במלואו.

לשאלת בית הדין מדוע זה לא מופיע בתצהירי אני משיב שלא חשבתי לכתוב זאת בתצהיר, זה סוכם מראש.

אני עבדתי 3,4,5 שעות כמה שצריך. לא כל יום כך. אפשר להוציא תדפיסי שיחות טלפון".

52. לאור העובדה שהנתבעת שילמה לתובע שכר מלא עבור חודשים אלה ולא הוכיחה כי התובע לא עבד בפועל בשל עבודות השירות שביצע, אנו דוחים טענותיה להשבת שכרו של התובע עבור חודשים אלה.

התביעות ההדדיות להשבת ציוד

53. התובע תובע מהנתבעת להשיב לו את הפריטים שהיו ברכבו וכן את המחשב האישי שנלקח ממנו, או לחילופין את שווים בסך 6,520 ש"ח.

54. כבר קבענו, כי התובע לא הציג בפנינו חשבונית המעידה כי המחשב שנלקח מהמכולה היה מחשבו האישי ולא הוכיח טענתו זו ולפיכך, ברכיב זה נדחית תביעתו.

55. יחד עם זאת, התובע צרף חשבונית המעידה על רכישת מערכת DVD ומתקן לנשיאת אופניים. התובע טען כל העת כי מתקנים אלו הותקנו ברכב שנלקח ע"י הנתבעת ביום 29.7.09 ללא שניתנה לו ההזדמנות לפרקם. הנתבעת, כאמור, כלל לא התייחסה לטענות אלו והתעלמה מהן בכל התכתובות שבין הצדדים.

בחקירתו טען פנחס כי האוטו כבר היה נקי מציוד, כנראה שהתובע ידע מראש שיחזיר את האוטו…

עוד הודה פנחס, כי יתכן שהתחייב כלפי התובע להחזיר לו את הציוד שבאוטו "אבל באוטו לא היה כלום".

אין כל הסבר מדוע לא בא זכרה של גרסה זו בתשובות לפניותיו הרבות של התובע באמצעות בא כוחו.

56. מקבלים אנו את גרסת התובע כי ביום 29.7.09 נדרש באופן מפתיע להשיב את הרכב בו במקום והובטח לו כי הציוד שברכב יוחזר לו. עדות פנחס תומכת בגרסה זו.

מקבלים אנו את גרסת התובע כי ברכב היו מתקן לנשיאת אופניים ומערכת DVD וכי על הנתבעת לפצותו בגין 80% מערכן על פי החשבוניות שהוצגו בפנינו, בסך כולל של 4520 ש"ח נכון ל-29.7.09.

57. מנגד, הנתבעת דרשה כי התובע ישיב לה מתקן הרמה שלה שלטענתה, נמצא ברשותו ושעלותו 12,000$.

מר אייל סאלם טען בתצהירו כי לאחר שהתובע סיפר לו כי אביו נמצא במצב רפואי קשה, והוא מתגורר בבית דו קומתי ואינו מסוגל לעלות במדרגות, הציע לתובע להשאיל לו מתקן הרמה, ואף שלח 2 פועלים לביתו שיתקינו את המתקן בביתו של האב בחולון. לטענתו, מתקן ההרמה לא הוחזר על ידי התובע.

58. התובע הכחיש בכתב התשובה שהגיש כי נמצא ברשותו ציוד כלשהו של הנתבעת. (סעיף 21 לכתב התשובה).

59. הנתבעת אשר כאמור טענה כי התקינה את מתקן ההרמה אצל אביו של התובע, לא הביאה לעדות את הפועלים שהתקינו את המתקן ולא הוכיחה כי נתנה לתובע מתקן הרמה, בנוסף, לא הוכיחה הנתבעת את שוויו של מתקן ההרמה.

לאור האמור, איננו מחייבים את התובע בהשבת מתקן הרמה או תמורתו כפי שנתבע.

לסיכום

60. התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים :

א. פיצויי פיטורים בסך 112,471 ₪.

ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 11,635 ₪.

ג. הפרשי שכר 7.09 בסך 5,196 ₪.

ד. פדיון חופשה בסך 14,609 ₪

ה. דמי הבראה בסך 2,317 ₪.

ו. החזר בגין ניכוי מפרעה בסך 413.19 ₪.

ז. פיצוי בגין ציוד שנלקח מרכב התובע בסך 4,520 ש"ח

כל הסכומים הנ"ל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.8.09 ועד התשלום המלא בפועל.

מסכומים אלה יקוזז סך של 7,657 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.09 ואילך בגין יתרת הלוואה שנלקחה על ידי התובע ושטרם הוחזרה.

61. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 8500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

62. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, (16/05/2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' עאסי לורנס נציגת מעסיקים מיכל פריימן שופטת