צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש 1998 

צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש[1]

לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957

בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (להלן – ההסכם), שנחתם בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי, ביום י"ט בתמוז התשנ"ח (13 ביולי 1998) ומספרו בפנקס ההסכמים הוא 7038/98, כמפורט בתוספת, וכי ההוראות האמורות יחולו מיום ח' בתמוז התשנ"ח (1 ביולי 1998) על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט –

(1) עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם.

(2) עובדים ששכרם משתלם בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים בשירות הציבורי.

(3) עובדים ששכרם משתלם על-פי הצמדה להסכמי שכר בשירות הציבורי.

תוספת

ההוראות המורחבות

מס' הסעיף

בהסכם

2. א. גובה השתתפות המעסיק בהוצאות ההבראה והנופש של עובדיו לכל יום הבראה (להלן – מחיר יום הבראה) יהיה 260 שקלים חדשים.

ב. החל ביום 1 ביולי 1999 יעודכן מחיר יום הבראה בשיעור השינוי במדד המחירים לצרכן ויהיה החל ב-1 ביולי 1999 – 260 שקלים חדשים בצירוף מדד המחירים לצרכן, ממדד חודש מאי 1998 (המתפרסם ב-15 ביוני 1998) עד מדד חודש מאי 1999 (המתפרסם ב-15 ביוני 1998).

3. למען הסר ספק, מובהר בזה כי עובד לא יידרש להוכיח כי שהה בבית הבראה או השתתף בכל צורת נופש אחרת כתנאי לתשלום דמי הבראה כאמור בהסכם זה.

4. הוראות הסכם זה אינן חלות על מעבידים ועובדיהם, שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בדבר השתתפות בדמי הבראה או השתתפות אחרת בקצובת הבראה או במסגרת קופת גמל (ענף הבראה) על פי הסכם עבודה קיבוצי.

5. א. קצובת ההבראה תינתן בשיעורים שלהלן, אלא אם כן נקבעה הוראה עדיפה בהסכמים הקיבוציים שבתוקף מעת לעת, לעובדים במשרה מלאה:

עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל – 5 ימי הבראה

מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל – 6 ימי הבראה

מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל – 7 ימי הבראה

מהשנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה לעבודה במפעל – 8 ימי הבראה

מהשנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה לעבודה במפעל – 9 ימי הבראה

מהשנה העשרים ואילך לעבודה במפעל – 10 ימי הבראה

ב. למען הסר ספק, מובהר בזה, כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה, רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו. עובד, כאמור, יהיה זכאי גם לחלק היחסי בעבור חלק מהשנה.

ג. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.

ד. קצובת ההבראה תשולם באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר אלא אם כן הוסכם או נהוג מועד אחר במקום העבודה.

6. לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.

למניעת ספק מובהר כי לקביעת תקופת הזכאות לענין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק.

7. א. עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה בעבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

ב. אין באמור בסעיף קטן א' זה כדי לפגוע בזכותו של עובד לדמי הבראה בגין יציאה בפועל להבראה.

כ"ב באלול התשנ"ח (13 בספטמבר 1998) אליהו ישי

שר העבודה והרווחה
[1] פורסם י"פ תשנ"ט מס' 4689 מיום 20.10.1998 עמ' 189.