סע 47710-08-11 – התקבלה תביעת מורה לביטול פיטוריו לאור פגמים שנפלו בהליך הפיטורים

סע 47710-08-11 איל לוי נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (בית הדין האזורי לעבודה – נצרת, חיים ארמון) 02/04/2013

 פיטורים שלא כדין • פיטורי עובדי הוראה  ביטול פיטורים  עובדי הוראה  זכות שימוע לפני פיטורים • פיטורי מורים

התקבלה תביעת מורה בבית הדין האזורי לעבודה לביטול פיטוריו, בקובעו כי הפגמים המהותיים שנפלו בהליך הפיטורים והפגיעה בזכות הטיעון של המורה, מחייבים את השבתו לעבודתו.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ס"ע 47710-08-11 איל נ' מדינת ישראל ואח' בפני השופט חיים ארמון בענין: איל לוי ע"י עו"ד סיגל פעיל וע"י עו"ד זוהר גיפס התובע מדינת ישראל – משרד החינוך ע"י עו"ד ארנון חזון הנתבעת

פסק דין

1. התובע, מורה, פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, בתום שנת הלימודים תשע"א.

בתובענה שבפני, עותר התובע לקבוע כי פיטוריו היו פגומים וכי על כן יש לבטל אותם, להשיב את התובע לעבודתו ולחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי על האופן שבו פוטר. הנתבעת טוענת כי פיטוריו של התובע היו כדין וכי הם תקפים, וכי על כן, אין להשיב את התובע לעבודה ואין לפסוק לזכותו פיצוי כלשהו.

תמצית הליכי ההתדיינות

2. הנתבעת הודיעה לתובע על פיטוריו במכתב של מנכ"ל משרד החינוך מיום 30/5/11, שהגיע אל התובע ביום 5/6/11.

ביום 14/6/11, הגיש התובע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה לצו זמני כנגד פיטוריו (תיק ס"ע 20300-06-11). בהחלטת השופט שמואל טננבוים, מיום 19/6/11, הועברה הבקשה להידון בבית דין זה (בנצרת), והיא נדונה בפני השופט מירון שוורץ.

ביום 28/6/11, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת על כך שהתובע ינסה למצות את זכויותיו בהגשת ערר לשר החינוך, וכי הם יעדכנו את בית הדין בהמשך – בדבר תוצאות הערר ובדבר הצורך בהמשך ההתדיינות, אלא שבהחלטת השופט שוורץ מיום 28/6/11, נמחקה הבקשה שהוגשה ביום 14/6/11.

3. ביום 31/8/11, משטרם התקבלה תשובה על הערר, הגיש התובע בקשה חדשה לסעד זמני כנגד פיטוריו (היא הבקשה שבעקבותיה הוגש כתב התביעה בתיק שבפני כעת).

הבקשה הובאה לדיון בְּפָנַי. בבקשתו החדשה (שהוגשה ביום 31/8/11), לא אזכר בא כחו הקודם של התובע את הבקשה שנמחקה קודם לכן (בתיק 20300-06-11). לפיכך, סברתי שהבקשה הוגשה לאחר שיהוי ניכר (3 חודשים לאחר הפיטורים ורק יום אחד בטרם תחילת שנת הלימודים. גם בשל כך, לא ניתן על ידי צו זמני במעמד צד אחד, אלא קבעתי את הבקשה לדיון ליום 6/9/11. רק לאחר מכן, הודיע בא כחו דאז של התובע שלמעשה הוא הגיש את הבקשה הקודמת, אלא שגם עם הודעתו זו – לא סברתי שנוכח המועד שבו הוגשה הבקשה השניה – נכון לתת צו במעמד צד אחד.

4. בעת הדיון ביום 6/9/11, הוסכם בין באי כחם של הצדדים כי תהיה הידברות ביניהם בקשר לגורל הבקשה, ובקשר לאפשרות להגיש בקשה מתוקנת.

ההידברות התעתדה להימשך על פני 10 ימים לכל היותר, אלא שהיא התארכה, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה על כך שהתובע יוכל להגיש בקשה מתוקנת למתן סעד זמני כנגד פיטוריו.

המלצותי לב"כ הצדדים לנסות להימנע מהצורך לדון בבקשה לסעד זמני (סעד שמשמעותו הלכה וקהתה ככל ששנת הלימודים תשע"ב התקדמה) – לא התקבלו על דעתם, באותו שלב. הם הסכימו על הגשת נוסח מתוקן של בקשה לסעד זמני והסכימו על הגשת תשובה בכתב במועדים שהלכו והתרחקו בהתאם להסכמותיהם של ב"כ הצדדים.

רק ביום 4/12/11, הודיע בא כחו דאז של התובע כי התובע כבר אינו עומד על רצונו בסעד זמני, אלא הוא מבקש לדון בתיק העיקרי. לפיכך, בהחלטתי מאותו יום קבעתי את התיק לדיון מוקדם ביום 15/1/12, והבהרתי כי אשתדל להביא לכך שההתדיינות בתיק העיקרי תסתיים זמן מספיק בטרם תחילת שנה"ל תשע"ג, אלא שהתבדיתי.

5. בעת הדיון המוקדם, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות דיוניות שאכן קידמו את ההתדיינות. באותו מועד, הוריתי (בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים) על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, קבעתי את התיק להוכחות ביום 29/4/12, וביקשתי כי הצדדים ייערכו כך שכל העדויות יוכלו להישמע באותו יום.

6. לאחר מכן, התברר כי נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלת חשיפת מסמכים מסויימים שב"כ התובע עתרה לקבל לידיה. מחלוקת זו הוכרעה על ידי בהחלטה מיום 15/2/12.

7. לצערי, הדיון שנקבע ליום 29/4/12 נדחה (לבקשת הנתבעת – מטעמים מוצדקים) – ליום 23/5/12. לפיכך, במועד זה היו אמורות להישמע מלוא העדויות, אלא שבמועד זה, נשמעו רק העדויות מטעם התובע. ב"כ הצדדים – מטעמיה של ב"כ התובע – הסכימו שהוכחות הנתבעת יישמעו במועד אחר. ישיבת הוכחות הנתבעת נקבעה ליום 20/6/12, אלא ששוב לא היתה זו ישיבת ההוכחות האחרונה, באשר שוב, בשל טעמים של ב"כ התובע – הוסכם על הצדדים שתתקיים ישיבת הוכחות נוספת. הישיבה הנוספת והאחרונה – קויימה רק ביום 15/7/12.

8. בתום ישיבת ההוכחות האחרונה, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב ונתתי החלטה מתאימה. אולם, המועדים המקוריים להגשת הסיכומים לא נשמרו. מצד התובע היה איחור קל, ולאחר מכן – קיבלתי שתי בקשות להארכת מועד להגשת סיכומי הנתבעת, וזאת מאחר שבאותה עת, בשל ליקוי בראיה שהיה לי באותה עת, אשר מנע ממני קריאה וכתיבה ממושכת – לא סברתי שיהיה הבדל במועד מתן פסק הדין, גם אם הנתבעת תגיש את סיכומיה באיחור. בסופו של דבר הוגשו סיכומי הנתבעת ביום 28/10/12, ומאז ועד היום המתין התיק למתן פסק דין, בשל עומס שהיה מוטל עלי במהלך התקופה נטולת הפגרה שמאז. צר לי על ההמתנה שהצדדים נאלצו להמתין לפסק הדין.

אלה העובדות

9. התובע, בעל תואר בוגר (בהצטיינות) במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.

בשנים 1995-1996 למד התובע בחוג להכשרת עובדי חינוך באוניברסיטת תל אביב, ובאוגוסט 1996 – קיבל התובע תעודת הוראה מאותה אוניברסיטה.

עד אותה שנה, עבד התובע במשך מספר שנים במכללת "טומשין" כמדריך וכמורה.

בתחילת שנת הלימודים תשנ"ח (כלומר – ביום 1/9/97), החל התובע לעבוד כמורה אצל הנתבעת. הוא התקבל לעבודה כמורה כולל בכיתה ה' בבית הספר דוד ילין בתל אביב.

עם קבלתו לעבודה, הכירה הנתבעת בתובע כמי שיש לו ותק של שתי שנות הוראה במוסד מוכר שאינו רשמי (שנה"ל תשנ"ד ושנה"ל תשנ"ו). שכרו של התובע חושב בהתאם לכך.

10. הנתבעת לא היתה מרוצה מעבודת התובע בתחילת תקופת עבודתו אצלה. במהלך שנה"ל תשנ"ט (שהיתה שנת הנסיון השניה של התובע בעבודתו), חיוותה מפקחת במחוז תל אביב את דעתה על כך שכישוריו הפדגוגיים של התובע לוקים, וכי אין לאשר לו קביעות בעבודה.

למרות אותה חוות דעת, המשיך התובע להיות מועסק על ידי הנתבעת גם בשנה"ל תש"ס, אם כי בבית ספר אחר – בית הספר "הירדן" בתל אביב.

בהתכתבות בין מפקחות במשרד החינוך, תהתה אחת מהן בקשר לכך, וחברתה השיבה לה כי לא יהיה ניתן להפסיק את עבודת התובע בלא דו"חות פיקוח התומכים בכך. נראה שלא היו אז דו"חות כאלה, שכן עבודת התובע נמשכה והוא הפך להיות עובד הוראה קבוע אצל הנתבעת.

11. במהלך שנה"ל תשס"ח, הודיע התובע לנתבעת כי הוא מתעתד לעבור לגור בגליל העליון, והוא ביקש אישור לעבור לעבוד במחוז הצפון של משרד החינוך.

הבקשה הועברה למפקחת הכוללת על התובע במחוז תל אביב, שהתבקשה לתת ציון הערכה של העבודה המעשית של התובע. ביום 28/1/08, ציינה המפקחת את ציונו של התובע כ-4 מתוך 5. בהמשך – אישרה הנתבעת את בקשתו של התובע לעבור להיות מועסק כמורה במחוז הצפון.

12. על פי עדויותיהן של חלק מעדות הנתבעת – הציון שניתן למורה המבקש לעבור למחוז אחר, אינו משקף את ההערכה האמיתית על עבודתו, אלא את מידת רצונו של המפקח שאותו מורה אכן יועבר למחוז אחר.

כך למשל, גב' אסנת רון-רסקי, מנהלת בית הספר שבו לימד התובע בשנה"ל תש"ע ותשע"א, העידה:

"כשמפקח רוצה להעביר מורה כושל מהמחוז שלו למחוז אחר, ייתכן שהוא לא יכתוב דברים נכונים.".

והמפקחת, גב' עירית מלמד, העידה – בין השאר – כך:

"…כשמעבירים מורה אז 4 מעיד על רצון בהעברה שלו ולא על איכותו כמורה.

4 זה סוג של המלצה להעביר למחוז אחר, וזה לא אומר שנבדקה יכולתו הפדגוגית.

זה סוג של המלצה להעברה ממחוז למחוז.

נכון שכתוב 'הערכת עבודה מעשית', אבל זה לא שסתם כתוב 4, אלא הכוונה היא עד כמה ממליצים להעביר אותו למחוז אחר. מדרגים את ההמלצה.

אני יודעת שככל שרוצים יותר להעביר נותנים דירוג יותר גבוה ולהיפך. אם היא היתה רוצה יותר להעביר אותו היא היתה נותנת מס' 5, אפילו אם הערכת העבודה המעשית שלו היתה אותו דבר.".

לא שמעתי את עדותה של המפקחת שכתבה את הציון "4" על גבי בקשת ההעברה של התובע, כך שאיני יכול לדעת אם היא אכן ציינה זאת כביטוי למידת רצונה שהתובע יועבר מהמחוז שלה, או שמא היא כתבה את דעתה האמיתית על טיב עבודתו של התובע. אולם, מה שניתן ללמוד מעדויותיהן של גב' רון-רסקי ושל גב' מלמד, הוא שלפחות על פי האופן שבו הן מבינות את הציונים שניתנים על ידי מפקחים במשרד החינוך – אין מדובר בהכרח בציונים אמיתיים, אלא בציונים שנועדו לסייע להגשים מטרה כלשהי, גם אם אין הם משקפים את הציון האמיתי.

גב' מלמד, כזכור, היא מפקחת בעצמה כך שגם היא נותנת ציונים למורים. מהאופן שבו היא העידה על הנוהג במשרד החינוך בענין מתן הציונים למורים, מסתבר לכאורה שהיא אינה רואה בעיה כלשהי בכך שהציון לא ישקף את ההערכה האמיתית על העבודה הפדגוגית של המורה, אלא הוא יינתן ככלי להגשמת המטרה המיועדת.

למסקנה זו יש – לדעתי – משקל, באופן שבו יש להעריך את הציונים שניתנו על ידי גב' מלמד לתובע, ולהלן עוד אעסוק בכך (סעיף 25 להלן בפסק דין זה).

13. אכן, ביולי 2008 או בסמוך לכך, עבר התובע להתגורר בקיבוץ מעין ברוך, ובשנה"ל תשס"ט החל התובע ללמד במחוז הצפון של משרד החינוך, בבית הספר "עלי גבעה" בכפר גלעדי.

14. סמוך לפני תחילת שנת הלימודים תש"ע, הועבר התובע ללמד בבית הספר "וילקומיץ" בראש פנה, אשר מנוהל על ידי גב' אסנת רון-רסקי (וייקרא להלן: "בית הספר").

15. על התובע הוטל ללמד מתמטיקה בכיתות ג', ה' ו-ו' בבית הספר. מנהלת בית הספר, גב' רון-רסקי, לא היתה מרוצה מתפקודו של התובע בשנה"ל תש"ע. היא סברה שהתובע אינו משתלט מספיק על התלמידים, וכי הוא שולח תלמידים רבים מדי לשהות בחדר המנהלת.

בנוסף לכך, ערכה גב' רון-רסקי תצפית בשיעור של התובע, ביום 4/1/10. מהרישום שהיא ערכה באותה תצפית, ניתן להסיק שהיא לא היתה מרוצה הן מהאופן שבו התובע, לדעתה, לא הצליח להשאיר את התלמידים מרוכזים בחומר, והן מאופן העברת החומר הנלמד ומהאופן שבו הוכן דף העבודה שנועדה להיעשות בבית.

גב' רון-רסקי שוחחה לאחר השיעור עם התובע, וציינה בפניו את הדברים שנראו לה כליקויים בעבודתו.

16. ביום 23/2/10, ערכה המפקחת עירית מלמד ביקורת על שיעור של התובע. גב' מלמד סימנה ציונים לפרמטרים השונים, בסולם מ-1 עד 5. לאחר מכן סימנה גב' מלמד ציון של "הערכה כללית של השיעור" וכן של "הערכה כללית של המורה". לשתי ההערכות הכלליות האמורות העניקה גב' מלמד ציון מס' 3 (ממוצע הציונים בפרמטרים שלפני כן היה כ-3.23).

לאחר הציונים נכתבו הדברים הבאים:

"המורה הודרך בעניינים: איך עובדים בצורה משמעותית, דיפרנציאלית, המכבדת את השונות. המורה יודרך בשימוש מושכל בלוח החכם ובאמצעי עזר אחרים הנמצאים בביה"ס. יש להתאים את השימוש בעזרים לגיל התלמידים. כמו כן, הודרך המורה ביחד מכבד את כלל התלמידים ודיבור נעים וסובלני אליהם.

יתקיים שיעור נוסף, לאחר הדרכה והנחייה של מדריכת המתמטיקה ומנהלת ביה"ס.

חשוב מאד / לטיפול מיידי: שיפור היחס לתלמידים".

אציין כאן כי הטופס שבו השתמשה גב' מלמד לרישום חוות דעתה על ביום 23/2/10 כמו גם הטופס שבו השתמשה גב' רון-רסקי ביום 4/1/10, וכמו הטפסים ששימשו בענין הביקורות הנוספות שנעשו על שיעוריו של התובע, כפי שעוד יתואר להלן, היו כולם טפסים מובנים שבהם מפורטים פרמטרים שונים, ובסוף – ההערכות הכלליות שנזכרו לעיל (לשיעור ולמורה).

על כל אחד מהפרמטרים ועל כל אחת מההערכות הכלליות, היה ניתן לתת ציון בין 1 לבין 5. בנוסף למתן הציונים היה רק מקום מועט לרישום "הערות" נוספות ו"סיכומים".

טפסים אלה משמשים לשם רישום התרשמות במה שמכונה במשרד החינוך בשם "דו"ח משבצות" – כלומר – מתן ציונים בתוך משבצות מובנות.

יש גם דרך אחרת, מעמיקה יותר, לרישום חוות דעת בעקבות צפיה בשיעור של מורה. מדובר במה שבעבר היה מכונה במשרד החינוך בשם "דו"ח ספרותי" וכיום (עם החלת רפורמת "אופק חדש", שעליה עוד ידובר להלן), מכונה בשם: "חוות דעת מפורטת".

מפקח שעורך צפיה בשיעור ונותן עליה חוות דעת מפורטת, אמור לרשום את התרשמותו באופן מעמיק יותר מאשר מי שממלא "דו"ח משבצות" בציונים.

ראו בענין זה את עדותו של מר יעקב מרציאנו, משו' 27 בעמ' 8 ועד שו' 4 בעמ' 9 לפרוטוקול.

17. בתום שנה"ל תש"ע, ערכה המנהלת שיחת סיכום עם התובע.

על התוכן המדוייק של השיחה יש חלוקי דעות בינה לבין התובע.

לגרסתה של גב' רון-רסקי, בין הדברים שנאמרו על ידיה לתובע באותה עת, היתה האמירה שהוא יקבל הזדמנות של שנת נסיון נוספת, אך זאת – כשבמהלך השנה הוא יקבל הדרכה צמודה, ויהיה עליו לעבור השתלמויות. התובע – על פי אותה גרסה – אמר בתגובה שהוא העריך כי הוא לא יוכל להמשיך ללמד בבית הספר וכי הוא מודה על ההזדמנות הנוספת שניתנת לו.

לגרסת התובע – בשיחת הסיכום הועלו מספר עניינים מקצועיים, ולא נאמר לו דבר בקשר להדרכה הצמודה שהוא, כביכול, יקבל בשנה"ל הבאה, והוא אף לא אמר כי הוא העריך שהוא כבר לא יוכל להמשיך ללמד בבית הספר.

לדעתי, לא ניתן לאמץ את גרסתה של גב' רון-רסקי על הדברים שנאמרו על ידיה לתובע באותה שיחה, וזאת הן בשל כך שגרסתה אינה מתיישבת היטב עם התרשומת שהיא ערכה בעצמה במהלך השיחה או סמוך לאחריה והן בשל כך שבעניינים אחרים התברר שגב' רון-רסקי אינה עקבית בגרסתה, ובעדותה היא הסכימה, לגבי מספר עניינים, שאין לאמץ גרסה שלה שהוזכרה בתצהירה. להלן בסעיף זה אתייחס לאותם טעמים שבגינם אני סבור שנכון שלא לקבל את גרסתה של גב' רון-רסקי.

תחילה בענין התרשומת –

במהלך השיחה או סמוך לאחריה, ערכה גב' רון-רסקי תרשומת. התרשומת אינה מתיימרת לשקף את מלוא מהלך השיחה, אלא את עיקרי הדברים שנאמרו על ידי התובע בעת השיחה. על פי התרשומת – התובע התייחס לקשיים שהיו לו במהלך השנה (בעיקר בתחילת השנה ובסופה), התייחס להספק הטוב של כיתה ו', להספק הנמוך יותר של כיתה ה' ולקשיים ולהישגים שהיו לו עם תלמידים ספציפיים. התובע התייחס גם לתחושתו הטובה ביחסים עם צוות המורים.

אין בתרשומת האמורה מאומה שיכול להצביע על כך שהתובע הגיב תגובה כלשהי על הדברים שלגרסת גב' רון-רסקי נאמרו לו בקשר לשנת הלימודים הבאה; אין תגובה בקשר לכך שהוא מודה על כך שניתנה לו הזדמנות נוספת אחרי שהוא העריך, כביכול, שהוא כבר לא יוכל ללמד בבית הספר, אין תגובה בקשר לכך שיהיה עליו לעבור השתלמויות ולקבל הדרכה צמודה, ואין התייחסות לכך ששנת הלימודים הבאה תהיה בגדר שנת נסיון נוספת בבית הספר.

ייתכן, כמובן, שהתובע כלל לא הגיב על הדברים. ייתכן גם שהתובע הגיב וגב' רון-רסקי לא רשמה אותם בזמן אמת, אלא רק זכרה אותם בעת שהיא מסרה את תצהירה. אולם, יותר סביר בעיני שגרסתו של התובע על תוכן השיחה – קרובה יותר לאמת, ושזו גם הסיבה לכך שהתרשומת אינה כוללת מאומה בעניינים האמורים.

ובענין העדר העקביות – במספר עניינים במהלך חקירתה הנגדית, אישרה גב' רון-רסקי כי התצהיר שניתן על ידיה לא היה מדוייק וכי גרסתו של התובע בענין זה – נכונה יותר (הדברים מתועדים בפרוטוקול הדיון ואיני רואה צורך להפנות אליהם במפורש, אך ניתן למצוא ריכוז של עניינים כאלה בעמ' 26 לפרוטוקול).

18. כהמשך לאמור בסעיף 17 לעיל, ניתן לקבוע כי שיחת הסיכום בתום שנה"ל תש"ע, היתה שיחה שבה התובע וגב' רון-רסקי ליבנו ביניהם קשיים שונים של התובע שהתגלו במהלך השנה. התובע היה מודע לבעיות שהיו בעבודתו, אך לא היה מודע לכך ששנת הלימודים הבאה אמורה להיות שנת מבחן בעבורו או כי תנאי להמשך העסקתו באותה שנה יהיה שהוא יקבל הדרכה צמודה ויעבור השתלמויות.

19. עם תחילת שנת הלימודים תשע"א, הוחלט על כך שהשיעורים שהתובע יעביר יהיו בנוכחות מורה עמיתה.

גם בענין זה יש מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

לגרסת התובע – ההחלטה לא התייחסה רק אליו, אלא היתה בענין כלל המורים המקצועיים למתמטיקה ולשפה.

לגרסתה של גב' רון-רסקי – ההחלטה באה בשל קשייו המיוחדים של התובע.

גם כאן, אני מעדיף את גרסת התובע. הטעם לכך נעוץ הן בענין העדר העקביות בגרסתה של גב' רון-רסקי שבו כבר עסקתי לעיל, והן בכך שגם מהאופן שבו הציג ב"כ הנתבעת שאלות לתובע בחקירתו הנגדית, ניתן להבין כי הנתבעת – למעשה – אינה חולקת על גרסת התובע, אלא שלטענתה – התדירות של הימצאות "מורה עמיתה" בשיעוריו של התובע, היתה גבוהה יותר מאשר אצל המורים האחרים (ראו את האמור בשו' 15-16 של עמוד 14 לפרוטוקול).

למעשה, תימוכין נוספים לגרסת התובע ניתן למצוא בתצהירה של גב' רון-רסקי עצמה, אשר ציינה בסוף סעיף 13 לתצהיריה כי גם בשאר כיתות בית הספר יש נוהג של "למידה בקבוצות" אשר מתאפשר בזמן שיש יותר ממורה אחד בכיתה.

על כן, אני קובע – בהתאם לגרסת התובע – שבפגישות ההכנה לקראת שנה"ל תשע"א, נאמר על ידי גב' רון-רסקי כי בשנה"ל תשע"א יהיה נוהל של "מורה עמיתה" שתהיה בכיתה ביחד עם המורה המקצועי במקצועות החשבון והשפה. לנוהל זה לא היה קשר לקשייו הספציפיים של התובע עצמו.

20. מחלוקת עובדתית נוספת שייתכן שקיימת בין הצדדים, היא בשאלה אם במהלך שנה"ל תשע"א חל שיפור באופן עבודתו של התובע ביחס לשנה"ל תשע"א.

לגרסת התובע, היה שיפור ממשי בעבודתו במהלך שנה"ל תשע"א, לפחות – עד שנודע לו שיש החלטה לפטר אותו.

גב' רון-רסקי לא ראתה את עבודת התובע בשנה"ל תשע"א ככזו שיש בה "שיפור", אך היתה מוכנה לציין כי היתה "התקדמות" בעבודתו, אך לא בכל הנושאים (שו' 1 בעמ' 22 לפרוטוקול). גם במכתבה של גב' רון-רסקי מיום 24/5/11, נאמר כי החל מחודש דצמבר (2010) היה "שינוי קל" בעבודתו של התובע (כשמהקשר הדברים ברור שהכוונה היא לשינוי לטובה).

גב' עירית מלמד, בעדותה, סרבה להגדיר את אופן עבודתו של התובע בשנה"ל תשע"א ככזה שמלמד על "שיפור", אף שתשומת לבה הופנתה לדו"חות פיקוח אשר בעיני הדיוט בענייני חינוך עשויים להצביע על שיפור (ראו את עדותה בשו' 5-9 בעמ' 29 לפרוטוקול).

גם בענין מחלוקת זו אני סבור שניתן לקבוע שגרסתו של התובע קרובה יותר לאמת מאשר גרסאותיהן של עדות הנתבעת. גרסת התובע על שיפור בעבודתו מתיישבת הן עם דו"חות הפיקוח, הן עם האמור במכתבה של גב' רון-רסקי מיום 24/5/11, והן עם עדותה בדבר "התקדמות".

להעדר העקביות בגרסתה של גב' רון-רסקי התייחסתי כבר לעיל. כעת ראוי להזכיר שגם עדותה של גב' מלמד לוקה בהעדר עקביות בעניינים מסויימים, ולפיכך, נכון – לדעתי – להפחית חלק מהמשקל הראייתי של גרסתה.

דוגמא לחוסר העקביות בעדותה של גב' מלמד, ניתן למצוא בהתייחסותה לטענה בדבר הנחיה שלה, שכביכול ניתנה לגב' רון-רסקי, שלפיה היה על גב' רון-רסקי להימנע מלמסור לתובע את מכתבה של גב' רון-רסקי מיום 24/5/11 ואף לא לדבר עם התובע על אותו מכתב. תחילה, העידה גב' מלמד כי היא "אינה זוכרת" הנחיה כזו, אך זמן קצר לאחר מכן היא כבר ידעה לשלול במפורש כי נתנה הנחיה כזו. (ראו שו' 7-12 בעמ' 27 לפרוטוקול).

דוגמא נוספת לחוסר העקביות בעדותה של גב' מלמד מצויה בהתייחסותה לציון שניתן על ידי מפקחים על עבודת מורים שמבקשים להיות מועברים למחוז אחר. כזכור, בסעיף 12 לעיל ציטטתי חלק מעדותה של גב' מלמד בענין האופן שבו – לדעתה – מפקחים נותנים "ציון" שאינו משקף את ההערכה על עבודת המורה, אלא את רצון המפקח שאותו מורה יועבר למחוז אחר. למרות דעתה זו, העידה גב' מלמד סמוך לפני אותה עדות שצוטטה לעיל, כי היא "מאמינה ומקווה" שלא קורה מצב שבו מפקח יכתוב דו"ח בלתי נכון רק כדי להגיע לתוצאה מסויימת (שו' 10-11 בעמ' 30 לפרוטוקול). דברים אלה אינם יכולים להתיישב עם המשך העדות, שאותה ציטטתי לעיל בסעיף 12 לפסק דין זה.

לפיכך, כאמור, מקובלת עלי גרסת התובע כי בשנה"ל תשע"א חל שיפור בעבודתו, שיפור אשר גם גב' רון-רסקי וגם גב' מלמד היו מודעות לו.

21. עם זאת, ניתן לקבוע בבירור, שעדיין היתה אי-שביעות רצון ממשית מעבודת התובע. גב' רון-רסקי לא היתה מרוצה מאופן שיתוף הפעולה בין התובע לבין המורות העמיתות שהיו בכיתתו.

המטרה העיקרית של הצמדת המורה העמיתה היתה להביא לאפשרות שהכיתה תחולק לקבוצות קטנות יותר, כך שתוכל להיעשות עבודת הוראה צמודה יותר לילדים, ופרטנית יותר. באופן כזה, היתה מושגת מטרה של התייחסות ספציפית לכל ילד, על פי מידת התקדמותו בחומר. אולם, התובע לא הצליח להגיע לכך עם המורות העמיתות שהיו בכיתות שבהן הוא לימד. אצל התובע, עיקר התפקוד של המורות העמיתות לא היה בנושאים המקצועיים, אלא בענייני סדר ומשמעת. לפיכך, הכיתות שבהן הוא לימד לא חולקו לקבוצות נפרדות, אלא התובע המשיך בהוראה פרונטלית לכל הכיתה, בלא התייחסות פרטנית להתקדמות האישית של כל אחד מהילדים.

בעיקר בשל כך, היתה גב' רון-רסקי, בלתי מרוצה מאופן עבודתו של התובע, אף שהיתה מודעת לשיפור שחל בה, ביחס לשנה"ל תש"ע.

נראה שהדבר הביא לכך שגב' רון-רסקי לא היתה מעוניינת שהתובע ימשיך ללמד בבית הספר גם בשנה"ל תשע"ב. גב' רון-רסקי הביאה את עמדתה זו לידיעתה של גב' מלמד, כבר סמוך לתחילת שנה"ל תשע"א.

גב' מלמד החליטה, כנראה כבר בחודש אוקטובר 2010, כי הדרך הנכונה להשיג את מטרתה של גב' רון-רסקי, היא לפטר את התובע, בפיטורים פדגוגיים. (קביעה זו נסמכת על עדותה של גב' מלמד עצמה, בשו' 10 בעמ' 20 לפרוטוקול). זאת, בטרם ביקרה בשיעור של התובע בשנה"ל תשע"א.

23. גם לאחר שהתגבש רצונה של גב' רון-רסקי בכך שהתובע לא ימשיך ללמד בבית הספר בשנה"ל תשע"ב, ולאחר שהתגבשה מסקנתה של גב' מלמד בכך שכדי לעשות זאת – יש לפטר את התובע בפיטורים פדגוגיים, המשיכו שיחות בין השתיים בקשר לעתידו התעסוקתי של התובע.

גב' רון-רסקי לא היתה מעוניינת שהתובע יפוטר, בוודאי שלא בפיטורים פדגוגיים. היא היתה מודעת למשמעות החמורה שיש לפיטורים כאלה על המשך העסקתו של עובד הוראה בתפקיד הוראה כלשהו, ולא רצתה שהתובע יאבד את האפשרות להפרנס כמורה. היא רצתה לברר אם יש אפשרות שהתובע יועבר ללמד בבית ספר אחר. אולם, גב' מלמד לא היתה מעוניינת שהתובע יועבר ללמד בבית ספר אחר. היא סברה שהתובע הוא בבחינת מורה כושל, שאין לאפשר לו ללמד בבית ספר כעובד משרד החינוך וכי נכון לפטר אותו בפיטורים פדגוגיים. גב' רון-רסקי לא התנגדה לפיטוריו של התובע, אף – שכאמור לעיל – היא לא רצתה בהם. אולם, בבחירה בין המשך העסקת התובע כמורה בבית הספר שהיא ניהלה לבין פיטוריו מסיבה פדגוגית – היא העדיפה את הפיטורים.

24. ביום 14/12/10, ביקרה גב' מלמד בשיעור שהתובע לימד בו, בכיתה ד'. גב' מלמד מילאה בעקבות ביקור זה דו"ח דומה לזה שהיא מילאה ביום 23/2/10, שהוזכר כבר לעיל.

הציונים שניתנו על ידי גב' מלמד לתובע ולשיעור היו – בממוצע – דומים לאלה שניתנו לו על ידיה בעקבות הביקור מיום 23/2/10. הציון הממוצע הכולל היה 3.1 לעומת 3.23 בפברואר 2010, אך היו הרבה יותר פרמטרים שלגביהם ניתן הציון 4, והיו גם פרמטרים שלהם ניתן הציון 1. הפרמטרים שלגביהם ניתן ציון 4 היו בענין הכיתה והתלמידים. הפרמטרים שלגביהם ניתן ציון 1 היו בענין המורה (התובע).

בסיום הדו"ח, כזכור, היה צורך לתת ציון לגבי "הערכה כללית של השיעור" וכן על "הערכה כללית של המורה". הציונים שניתנו להערכות הכלליות האמורות, היו 3 לשיעור, ו-2 – למורה.

בדו"ח יש מקום לכתיבת המלצה בדבר פיטורים, אלא שמשום מה גב' מלמד, אף שכבר מספר חודשים לפני כן הגיעה למסקנה שנכון לפטר את התובע, לא סימנה זאת בדו"ח.

אף שהביקור היה – כאמור – ביום 14/12/10, הדו"ח הושלם רק ביום 24/1/11. לא נמסר הסבר כלשהו על כך.

25. נוכח האמור בסעיף 12 לעיל, בדבר תפיסתה של גב' מלמד על אופן מתן הציונים על ידי מפקחים, לשם הגשמת מטרה מסויימת, אני סבור שלא ניתן לנתק את קריאת הדו"ח ואת קריאת הציונים שניתנו לתובע על ידי גב' מלמד, מהעובדה שעוד טרם מועד הביקור – גב' מלמד כבר הגיעה למסקנה שנכון לפטר את התובע בפיטורים פדגוגיים. אם זו הדרך שלדעת גב' מלמד יש ללכת בה, ואם נכון שמתן הציונים אינו בא דווקא לשקף התרשמות אמיתית של המפקח מהמורה, הרי שלשם השגת המטרה של הפיטורים הפדגוגיים, חשוב לברור ציונים שלא יסכלו את אותה מטרה. ברור שדו"ח שבו הציונים יהיו טובים יותר, יקשה על השגת המטרה של פיטורי התובע מטעמים פדגוגיים.

חשוב להדגיש; איני מייחס לגב' מלמד שיקולים זרים ברצונה לפטר את התובע. אני סבור שהיא האמינה בכנות כי התובע אינו מורה טוב וכי נכון לפטר אותו. אולם, אני סבור שבשל דעתה זו, ובשל האופן שבו היא מבינה את הנוהג אצל המפקחים, להשתמש בציונים ככלי להשגת המטרה הרצויה בעיניהם – יש להתייחס בזהירות רבה אל הציונים שניתנו על ידיה לתובע, ולא להסיק מכך שהציונים שהוענקו על ידיה לתובע בעקבות הביקור מיום 14/12/10, הם אלה שבאמת משקפים את דעתה על טיב עבודתו. ייתכן, שהם משקפים יותר את מידת רצונה בהשגת המטרה (הנכונה בעיניה) של פיטורי התובע מטעמים פדגוגיים, כשם שגב' מלמד עצמה מסיקה על מידת רצונם של מפקחים אחרים בהעברת מורה ממחוזם למחוז אחר – מהציון שניתן לאותו מורה בקשר עם בקשת העברה.

25. בטרם השלמת הדו"ח בדבר ביקורה של גב' מלמד בשיעור של התובע, הודיעה גב' מלמד לגף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, כי היא החליטה לפעול לפיטוריו של התובע מטעמים פדגוגיים.

בעקבות הודעה זו, יצא ביום 9/1/11, מכתבו של מר גמ'אל כבישי, מנהל גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, אל גב' מלמד.

במכתב האמור נאמר – בין השאר – כך:

"הריני להזכירך כי המורה שבנדון הוצע/ה על ידך לפיטורים פדגוגים.

בהתאם לחוזר המנכ"ל שבסימוכין ולצורך ביצוע ההליך עליך להעביר אלינו:

__ סיכום פגישה בין המנהל, עו"ה ונציג ארגון יציג.

__ מכתב מנהל בי"ס למורה על תהליך הפיטורים (תוך שבועיים מהפגישה).

__ דו"ח ביקור בשיעור של מנהל בי"ס (בתוך שבועיים משיחת הסיכום).

__ דו"ח ביקור ראשון של מפקח ישיר (בתוך חודש מביקור המנהל).

__ דו"ח ביקור נוסף של מפקח ישיר (תוך שבועיים מביקור ראשון).

__ דו"ח ביקור של מפקח משנה (תוך שלושה שבועות מביקור המפקח הישיר).

לתשומת ליבך, ללא המצאת המבוקש, לא נוכל להוציא הפיטורים לפועל.".

26. כפי הנראה, בעקבות זאת, הונחתה גב' רון-רסקי לקיים פגישה בינה לבין התובע ולבין נציג הסתדרות המורים. אכן, ביום 17/1/11, הגיע נציג הסתדרות המורים, מר יעקב סבן, למשרדה של גב' רון-רסקי בבית הספר.

התובע זומן להגיע למשרד המנהלת, מבלי שנאמר לו דבר מה על מטרת הפגישה. כשהוא הגיע, הוא פגש שם גם את מר סבן.

גב' רון-רסקי הודיעה לתובע כי בכוונתה להתחיל בהליך של פיטוריו מטעמים פדגוגיים. התובע הופתע מהדברים. נאמר לתובע כי הרקע לכך הוא תלונות שהגיעו מתלמידים ומהוריהם.

ראוי להזכיר כאן כי ביום 17/1/11, טרם הושלם הדו"ח של גב' מלמד על הביקור שלה בכיתתו של התובע ביום 14/12/10 (הדו"ח הושלם רק שבוע לאחר מכן). על כן, משתתפי הפגישה לא היו יכולים להיות מודעים לאותו דו"ח.

בשיחה שהתפתחה בין התובע לבין מר סבן ולבין גב' רון-רסקי, העלה מר סבן הצעה שלפיה התובע יועבר ללמד בבית ספר על-יסודי.

התובע וגב' רון-רסקי הסכימו להצעה, ובימים שלאחר מכן, נעשו נסיונות לאתר בעבור התובע בית ספר על-יסודי שבו הוא יוכל ללמד החל משנה"ל תשע"ב. גב' רון-רסקי פנתה לשם כך אל מנהלי בתי ספר אחרים.

הנסיונות האמורים נקטעו כעבור כשבוע, מאחר שבשיחה בין גב' רון-רסקי לבין גב' מלמד, אמרה גב' מלמד כי הפתרון אינו מקובל עליה. גב' מלמד, כזכור, אכן לא רצתה בהעברת התובע לבית ספר אחר הנתון לפיקוחה, מאחר שהיא סברה שהתובע הוא מורה כושל. עם זאת, מעדותה של גב' מלמד התברר כי אם התובע היה מוצא עבודה כמורה במוסד חינוך שאינו רשמי, ייתכן שגב' מלמד היתה מסכימה לפתרון זה, תוך ויתור על הליך הפיטורים מטעמים פדגוגיים (ראו שורות 10 וכן 13-14 בעמ' 33 לפרוטוקול).

גב' מלמד היתה מודעת להסכמת התובע שלא ללמד בבית הספר בשנה"ל הבאה, אך היא הבהירה לגב' רון-רסקי כי אם התובע יחזור בו מהסכמתו במועד שבו כבר לא יהיה ניתן לפטר אותו, הרי שתהיה חובה להמשיך להעסיק אותו בבית הספר גם בשנה"ל תשע"ב. לכך – גב' רון-רסקי לא הסכימה, ולפיכך, סוכם בין השתיים להמשיך בהליכי הפיטורים מטעמים פדגוגיים.

גב' רון רסקי הודיעה על כך לתובע, ביום 25/1/11 או סמוך מאד לפני כן.

27. ביום 25/1/11, בעקבות הודעתה האמורה של גב' רון-רסקי לתובע, היא מסרה לו גם מכתב. במכתבה מאותו יום, נאמר – בין השאר – כך:

"הנדון: הודעה על תחילת תהליך פיטורים פדגוגיים

בהמשך לפגישתנו במשרדי … בנוכחות מר יעקב סבן … עלי להודיעך על התחלת תהליך של פיטורים פדגוגיים.

על אף הודעתך כי ברצונך לעזוב את עבודתך בכית הספר מרצונך, הוחלט לפתוח בהליך של פיטורים פדגוגיים לאור קשיים העולים מתפקודך הפדגוגי וקשיים בקשר עם התלמידים.

במהלך השבועות הקרובים יגיעו המפקח המקצועי ומפקחת ביה"ס לתצפית בשיעור שלך. על התאריך והשעה אודיע לך בהקדם.".

כלומר, על פי האמור במכתבה של גב' רון-רסקי, היו אמורים להגיע מפקחת בית הספר (גב' מלמד) וכן המפקח המקצועי לתצפיות בשיעורים של התובע. גב' מלמד – לא הגיעה לתצפית כזו. היא לא ערכה תצפית נוספת בשיעור של התובע, לאחר זו שנערכה ביום 14/12/10.

28. ביום 1/2/11, הגיע המפקח המקצועי, מר סלימאן סלאמה, לביקור בשיעור של התובע בכיתה ד'. גם מר סלאמה מילא דו"ח שבו יש ציונים מ-1 עד 5 לפרמטרים שונים. הציונים שהעניק מר סלאמה בביקור זה נעו בין 2 לבין 4. ממוצע הציונים היה 3.36. גם מר סלאמה העניק, בסיכום הדו"ח, ציונים על "הערכה כללית של השיעור" ועל "הערכה כללית של המורה". כל אחת מהערכות כלליות אלה זכתה לציון של 2.5.

בהערות הכלליות לגבי השיעור, כתב מר סלאמה, בין השאר, כך:

"למורה יש ידע מקצועי סביר אך חסר ידע דידקטי שמתאים ליסודי והוא אינו משתלב כבר שנתיים ברציפות.".

מעדותו של מר סלאמה עלה כי באותו ביקור היתה נוכחת גם גב' מלמד (ראו שו' 12 בעמ' 40 לפרוטוקול). גב' מלמד לא מסרה כי היא היתה נוכחת עם מר סלאמה בביקורו. מכל מקום, גב' מלמד לא ערכה דו"ח לגבי הביקור בשיעור ביום 1/2/11, ואף לא ראתה מועד זה כמועד שבו היא ערכה תצפית על שיעור של התובע, כפי שניתן להסיק מעדותה על כך שבשנה"ל תשע"א היא ביקרה רק פעם אחת בשיעור של התובע, ביום 14/12/10 (ראו את עדותה בשו' 23-24 בעמוד 31 לפרוטוקול).

מר סלאמה העיד כי נוכחותה של גב' מלמד באותו שיעור היתה פסיווית בלבד, כי כלל לא ידוע לו מדוע היא הגיעה לשיעור, וכי הוא אף לא "דיסקס" עם גב' מלמד את ענין השיעור של התובע. הוא – לגרסתו – כתב את הדו"ח שלו באופן בלתי תלוי. (ראו את עדותו בשו' 12-17 בעמ' 40 לפרוטוקול).

אולם, אם אכן מר סלאמה לא ערך דיון בעניינו של התובע עם גב' מלמד ואף לא עם מנהלת בית הספר, לא ברור כיצד הגיע מר סלאמה למסקנתו שצוטטה לעיל על כך שהתובע "אינו משתלב כבר שנתיים ברציפות". הרי מר סלאמה לא היה במעקב אחר עבודת התובע במשך שנתיים ברציפות.

29. ביום 8/2/11, נערך ביקור נוסף של המנהלת, גב' רון-רסקי, בשיעור של התובע בכיתה ד'. גם המנהלת מילאה דו"ח דומה לזה שמולא על ידי גב' מלמד בביקוריה.

הציון הממוצע שניתן על ידי גב' רון-רסקי בפרמטרים השונים היה 2.95. ההערכה הכללית שלה לשיעור היתה בציון 2, וההערכה הכללית שלה למורה זכתה לציון 3.

כך סיכמה גב' רון רסקי את הדו"ח שערכה:

"השיעור לא תוכנן כראוי, מטרת השיעור לא היתה ברורה דיה ואף לא נרשמה על הלוח. זמן רב מידי הוקדש לקרית בוקר. אני ממליצה לוותר על קריאת הבוקר בשיעור חשבון בשעה ראשונה ולנצל את הזמן לפיתוח חשיבה באמצעות חידות חשבוניות. בהמשך השיעור היתה התייחסות להערת המפקח אך שוב לא הופקו תובנות בהתייחס למשמעות השבר ולא נרשם סיכום במחברות שניתן לחזור עליו בבית. העבודה בשיעור היתה מנותקת מהעבודה בחוברת ולא היה מספיק זמן להתייחס למטלת החוברת בכתה. התלמידים התבקשו להתמודד עמה בעצמם בבית. לא היתה למורה שום דרך להעריך את הפנמת הידע מהשיעור שכן לא ניתן דף עבודה, או כל כלי הערכה אחר, לא היה סיכום לשיעור.".

בענין הביקורת בקשר לכך ש-15 הדקות הראשונות של השיעור הוקדשו ל"קריאת בוקר", אעיר כי ברור שהקביעה שלפיה 15 הדקות הראשונות של יום לימודים יוקדשו ל"קריאת בוקר" אינה באחריות המורה למתמטיקה, כשם שגם קביעת שיעור המתמטיקה להיות השיעור הראשון באותו יום אינה באחריותו. על כן, לא ברור מדוע עניינים אלה נזקפו על ידי גב' רון-רסקי לחובתו של התובע, כאשר מדובר בענין שגב' רון-רסקי היתה יכולה בעצמה לשנות אותו, בין על ידי שינוי ההוראה הבית-ספרית או הכיתתית בענין "קריאת בוקר" ובין על ידי שינוי מערכת השעות.

30. ביום שני, 14/2/11, היה אמור להיות מבחן בחשבון שהתובע הכין לכיתה ה' שבה הוא לימד. מדובר במבחן שהיה בגדר "מבחן מיפוי" – אשר נועד לבחון כיצד לשפר את הוראת החשבון, ולא נועד להיות כלול בין המבחנים המשפיעים על ציוני התלמידים.

המבחן האמור לא התקיים באותו יום, בשל ביקורו של שר בבית הספר (כנראה שר החינוך).

לפיכך, תיאם התובע עם מחנכת הכיתה שהיא תעביר את המבחן ביום רביעי – 16/2/11 (יום שבו התובע כלל לא היה בבית הספר).

אולם, ביום 16/2/11, נראה שהמחנכת העבירה את המבחן בשעה מאוחרת מדי, כך שחלק מהתלמידים (שישה) לא הספיקו לגמור אותו. תלמידה נוספת כלל לא החלה את המבחן ביום 16/2/11. על כן, הורתה המחנכת כי המשך המבחן לששת התלמידים שהחלו להיבחן והמבחן כולו לתלמידה הנוספת – יהיו ביום ראשון, 20/2/11, בזמן שנועד לשיעור מתמטיקה של התובע.

ענין נוסף שהיה ביום 20/2/11, בזמן שיעור המתמטיקה של התובע, היה חזרה של תזמורת בית הספר, כך שחלק מתלמידי התובע היו בתזמורת ולא באו לשיעור.

לפיכך, ביום 20/2/11, בעת שהיה אמור להתקיים שיעור מתמטיקה של התובע, רוב התלמידים לא היו בכיתה. חלקם היה בתזמורת, וחלק אחר – היה במסדרון ופתר מבחן בחשבון. התובע נותר עם שלושה תלמידים בלבד, למשך כ-20 דקות מזמן השיעור.

31. דווקא במועד זה, הגיע מר סלימאן סלאמה לביקור נוסף בשיעור של התובע. ביקור זה לא תואם על ידי מר סלאמה עם גב' רון-רסקי.

כשמר סלאמה הבחין שחלק מהתלמידים פותרים – מחוץ לכיתה – מבחן בחשבון שהחל בשבוע שלפני כן, הוא לא ידע שאין מדובר בהחלטה של התובע. הוא סבר כי מדובר בפגיעה חמורה בטוהר הבחינות, והוא ייחס זאת לתובע.

את דעתו על חומרת הענין הוא הציג מאוחר יותר גם בפני גב' מלמד, אשר הונחתה לבקש מגב' רון-רסקי לדאוג לכך שהתלמידים יעברו מבחן חדש, שיהיה בפיקוח "גורם ניטור נייטרלי".

על רקע זה, ניתן להבין את עמדתו של מר סלאמה, שבתום השיעור כתב בדו"ח שהוא ערך כי הוא ממליץ לפטר את התובע (למעשה, הדו"ח מיום 20/2/11 הוא היחיד שבו נרשמה ההמלצה בדבר פיטורי התובע בעקבות תצפית בשיעור).

32. ביום 28/2/11, שלחה גב' שוש נחמן, שהיא רכזת בכירה בגף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, מכתב אל גב' רון-רסקי, שהעתקו נשלח – בין השאר – גם לגב' מלמד, למר סלאמה ולמר כבישי. במכתבה, ציינה גב' נחמן כי הליך פיטוריו של התובע, אינו מבוצע על פי ההנחיות. כך, בין השאר, נכתב במכתבה של גב' נחמן:

עפ"י חוזר מנכ"ל … על המנהל לבקר אצל המורה המועמד לפיטורים פדגוגיים לאחר שמודיעים לו על פתיחה בהליך פיטורים.

ההודעה נשלחה בתאריך 25.1.11 והצפייה שלך בשיעור התקיימה בתאריך 8.2.11. המפקח אמור לבקר תוך חודש ממועד ביקורו של המנהל, והתצפית הראשונה היתה ב-1.2.2011. הביקור השני אמור להיעשות כחודש לאחר הביקור הראשון, כך שהתהליך בעניינו לא מתבצע עפ"י ההנחיות.".

לא נראה כי מישהו מהמכותבים של המכתב דאג לעשות דבר מה בקשר לתוכן המכתב. אדרבא; כל המכותבים שהעידו בפני – סברו כי לא נפל כל פגם בפיטוריו של התובע (ולפחות כך הם בחרו להציג את סברתם).

33. לאחר מכן, נערכו עוד שני ביקורים בשיעוריו של התובע. הביקורים נערכו על ידי המפקח, ד"ר אסעד מחאג'נה, ביום 29/3/11 וביום 11/5/11.

ד"ר מחאג'נה מילא בקשר לביקורים אלה דו"חות דומים לאלה שמולאו על ידי מר סלאמה. עם זאת, הערכותיו על עבודתו של התובע היו גבוהות מאלה של מר סלאמה וגם מאלה של גב' מלמד ושל גב' רון-רסקי.

הציון הממוצע שניתן בפרמטרים השונים על ידי ד"ר מחאג'נה בביקור מיום 29/3/11, היה 3.16 והציון האמור לגבי הביקור מיום 11/5/11, היה – 3.74. כלומר, הביקור מיום 11/5/11, הראה שיפור ניכר לעומת הקודמים לו. התובע קיבל 3 ציוני 5 באותו ביקור, כולל בפרמטר של "היחס לתלמידים" שהוא פרמטר שלגביו היו ביקורות קשות על התובע לפני כן.

בהערכות הכלליות, הן לגבי השיעור והן לגבי המורה, הן בביקור מיום 29/3/11 והן בביקור מיום 11/5/11, החליט ד"ר מחאג'נה לתת לתובע ציון 3.

34. השיפור הבולט בעבודת התובע, כפי שבא לידי ביטוי מדו"ח הצפיה בשיעור מיום 11/5/11, לא הביא להפסקת הליך הפיטורים של התובע. ההליך נמשך (לא נראה כי היה אצל הנתבעת מישהו שסבר שנכון להפסיק את ההליך).

35. ביום 17/5/11 התכנסה מועצת מפקחים לדון בעניינו של התובע. מדובר בשלושה מפקחים (מר ג'מאל עוידה, מר מוסא ח'ילף ומר באסם עיאדאת) שלא ערכו ביקורים בשיעוריו של התובע, אך נחשפו לדו"חות הצפיה שנערכו על שיעוריו.

מועצת המפקחים הגיעה למסקנה שנכון להמליץ על פיטורי התובע. כך, בין השאר, נכתב בהחלטתם:

"מבחינה מנהלית הכל נעשה עםפ"י הנהלים.

מדוחות הפיקוח והמנהלת עולה שהמועה לא נתן דעתו לשונות בקרב התלמידים, לא היתה הוראה דיפרנציאלית.

לא בכך [=בדק?] עבודות בית, לא נתן שיעורי בית והשיעור היה טכני מידי.

יש קושי להשליט סדר בכתה השיעור שנצפה התחיל אחרי 8 דקות במשך 20 דקות היו 3 תלמידים מתוך 16 ואליה [=ואווירה?] שאינה תומכת למידה.

בבירור [=בביקור?] השני של המפקח לא הכחיש שחל שיפור בתפקוד המורה מהשיעור הקודם.

במכלול הדברים שהוצגו בפנינו אנו ממליצים על פיטורים בהסתמך על ההערכה הכוללת של שני המפקחים הן לשיעור והן למורה שאינה עולה בקנה אחד עם דרישות המשרד.".

מהאמור ניתן להבין כי חברי מועצת המפקחים הושפעו גם מהתיאור שנמסר על ידי מר סלאמה בביקורו מיום 20/2/11, על נוכחותם של 3 תלמידים בלבד בכיתתו של התובע, וזאת – בלא שמי ממשרד החינוך דאג להעמיד על דיוקם את הדברים שהיו ביום 20/2/11.

36. בעקבות המלצת מועצת המפקחים, המשיך הליך הפיטורים להתגלגל.

ביום חמישי, 19/5/11, התקשרה גב' נחמן אל התובע והודיעה לו שהוא מוזמן לישיבת ועדה פריטטית ולישיבת שימוע. היא ביקשה את הסכמתו לקיום שני ההליכים באותו מועד, ביום 24/5/11. התובע לא הסכים לכך, אך במהלך השיחה הוא הסכים לכך ששני ההליכים יתקיימו באותו מועד ביום 29/5/11. גב' נחמן ביקשה מהתובע שישלח לה אישור בכתב על הסכמתו זו.

37. שלושה ימים לאחר השיחה הטלפונית האמורה, ביום ראשון – 22/5/11, כתב מר כבישי מכתב לתובע.

כך – בין השאר – נאמר במכתב:

הנדון: הזמנה לוועדה פריטטית

מתוך דו"חות של מפקחים שצפו בשיעוריך עולה כי לא חל שיפור בתפקודך כמורה, לפיכך הינך מועמד לפיטורים פדגוגיים בסוף שנה"ל תשע"א.

הינך מוזמן לוועדה פריטטית שתתקיים במשרדנו … בתאריך 29.5.11 בשעה 11:00 …

נציגך בוועדה מטעם הסתדרות המורים: מר יעקב סבן …

במידה ותתן הסכמתך, ייערך לך שימוע ביום זה, בשעה 12:30, בפני מנהלת המחוז, ד"ר אורנה שמחון.

בשיחה טלפונית שהתקיימה בתאריך 19.5.11 אישרת את קיום השימוע ביום קיום הועדה הפריטטית, אבקש זאת בכתב לפקס …

במידה ולא נקבל את אישורך, הועדה הפריטטית תתקיים בתאריך 24.5.2011 בשעה 14:30 …".

מכתב זה מעורר לפחות את שתי התמיהות הבאות:

א. במכתב נאמר שמדו"חות המפקחים עולה שלא חל שיפור בתפקודו של התובע כמורה. אמירה זו אינה יכולה להתיישב עם דו"ח הצפיה האחרון בשיעורו של התובע, מיום 11/5/11, אשר אין חולק כי הוא הצביע על שיפור בתפקוד התובע.

ב. מר כבישי היה מודע לכך שהתובע אישר, בשיחה הטלפונית עם גב' נחמן, את קיום השימוע באותו תאריך של קיום הישיבה הפריטטית – יום 29/5/11. מר כבישי אף הזכיר זאת במכתבו. למרות זאת, הוא ציין כי אם התובע "לא ייתן את אישורו" – יוקדם מועד הועדה הפריטטחית ליום 24/5/11.

מכתבו האמור של מר כבישי נשלח בדואר רשום אל התובע, אך גם הגיע בפקסימיליה לבית הספר (התובע קיבל את המכתב ביום 23/5/11, מאחר שביום 22/5/11 חלה חופשת ל"ג בעומר).

38. יום אחד לאחר קבלת המכתב, כלומר – ביום 24/5/11 – שלח התובע בפקסימיליה, בין השעה 10:03 לבין השעה 10:11, אישור בכתב על הסכמתו לקיום הועדה הפריטטית והשימוע ביום 29/5/11, בדיוק כפי שהתבקש על ידי מר כבישי. במכתבו של התובע נאמר – בין השאר – כך:

"אתמול … הוזמנתי … לועדה פריטטית ולשימוע.

לידיעתך:

א. ההליך האמור משולל יסוד חוקי ומנוגד להסכמי העבודה, שכן אני מורה קבוע בעל ותק של 16 שנה.

ב. אם בכל-זאת אתה מבקש לקיים נוהל זה שיכלול גם וועדה פריטטית וגם לשימוע ביום א' 29.5.11, אני אגיע עם נציגי – יעקב סבן. …".

המכתב האמור הגיע בפקסימילה למשרד החינוך לכל המאוחר בשעה 10:11.

כלומר – בידי משרד החינוך היו כעת (החל מיום 24/5/11 בשעה 10:11) הסכמות של התובע, הן בכתב והן בעל פה, לקיום השימוע והועדה הפריטטית, ביום 29/5/11.

אולם, מטעמי נוחותם של המפקחים – החליט משרד החינוך לקיים את ישיבת הועדה הפריטטית כבר ביום 24/5/11, והליך השימוע – לא קויים כלל, כפי שיתואר להלן.

39. בטרם קבלת אישורו הכתוב של התובע על הסכמתו לקיום שני ההליכים ביום 29/5/11, ולמרות שהתובע כבר אישר זאת בעל פה, עוד ביום 19/5/11, כמפורט לעיל, פעלו בגף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך לכנס ועדה פריטטית בעניינו של התובע דווקא ביום 24/5/11, כלומר – כפי שנאמר במכתבו של מר כבישי שייעשה דווקא במקרה שלא יתקבל אישורו של התובע לקיום שני ההליכים באותו יום. המפקחים הוזמנו להגיע למשרדי מחוז הצפון של משרד החינוך לישיבת הועדה הפריטטית שנועדה להתקיים באותו יום בשעה 14:30.

המפקחים אמנם הגיעו למשרדים כבר בשעות הבוקר של יום 24/5/11, אך לפי הבנתו של מר כבישי, מדובר בהגעה שנועדה במיוחד לשם הישיבה הפריטטית שנועדה להתקיים בשעה 14:30, שכן – אלמלא קיומה של אותה ועדה – היו המפקחים יוצאים באותו יום לביקורים בבתי ספר.

המפקחים מסרו לגב' נחמן שהם מעוניינים שישיבת הועדה הפריטטית תתקיים באותו יום. גב' נחמן הודיעה על כך למר כבישי, אשר פנה להתייעצות עם הלשכה המשפטית של משרד החינוך ונאמר לו כי ניתן לקיים את ישיבת הועדה הפריטטית בהעדרו של התובע.

זמן קצר לאחר מכן (בשעה 10:11 או סמוך לפני כן), הגיע – כאמור – מכתבו של התובע, שבו הוא אישר בכתב את אשר הוא אישר כבר בעל פה 5 ימים לפני כן, אישור שהיה אמור להביא לכך שההליכים בעניינו יתקיימו רק 5 ימים לאחר מכן (ביום 29/5/11).

גב' נחמן לא הודיעה למפקחים על כך שכעת הגיע אישורו של התובע. היא הודיעה על כך למר כבישי זמן מה לאחר שהמכתב הגיע, אלא שבעקבות ההתייעצות עם הלשכה המשפטית שנערכה עוד קודם לכן ובמטרה שלא להכביד על המפקחים, אשר – כאמור – ביקשו שהישיבה תתקיים באותו יום, הוחלט לקיים את הישיבה ביום 24/5/11, בניגוד לסיכום עם התובע.

גב' נחמן התקשרה אל מר יעקב סבן מהסתדרות המורים וביקשה כי הוא יגיע לישיבה שנועדה להתקיים בשעה 14:30. היא ביקשה ממנו לנסות לדאוג לכך שגם התובע יגיע לישיבה.

מר סבן התקשר אל התובע ודיווח לו שהישיבה של הועדה הפריטטית תתקיים בכל זאת באותו יום (24/5/11). הוא ביקש מהתובע לנסות להגיע. התובע אכן ניסה להגיע לישיבה, אך לא הצליח למצוא סידור הולם לילדיו, ולכן הוא דיווח למר סבן שלא יוכל להגיע.

למרות זאת, מר סבן הגיע למשרד החינוך והשתתף בישיבת הועדה הפריטטית. מר סבן הודיע לגב' נחמן שהתובע לא הצליח להגיע בשל כך שלא מצא סידור לילדיו.

התוצאה מהאמור לעיל, היא שבניגוד לסיכום שהיה עם התובע בשיחת הטלפון מיום 19/5/11, ובניגוד לאמור במכתבו של מר כבישי מיום 22/5/11 שבעקבותיו נשלחה הסכמתו הכתובה של התובע ביום 24/5/11, התקיימה ישיבת הועדה הפריטטית בעניינו של התובע בהעדרו, מבלי שניתנה לו הזדמנות אמיתית להיות נוכח בה.

40. חברי הועדה הפריטטית (המפקחים ד"ר טרביה וגב' מלמד וכן מר סבן), כתבו פרוטוקול של ישיבתם. בעמוד הראשון של הפרוטוקול נכתב – בין השאר – כך:

"המורה הוזמן לשימוע ולא התייצב מתוך ידיעה שהועדה תתקיים ללא נוכחותו.".

ברור שראיה זו של הדברים אינה מתיישבת עם המציאות כפי שהיא פורטה לעיל, בסעיפים 36-39 לפסק דין זה.

בחינת הפרוטוקול שנערכה בישיבת הועדה הפריטטית מעלה שאין זו העובדה הבלתי-מדוייקת היחידה שחברי הועדה הפריטטית נסמכו עליה.

אביא כאן דוגמאות לעניינים נוספים שנכתבו בפרוטוקול הועדה הפריטטית ואשר יש בהם חוסר דיוק עובדתי (בלשון המעטה):

א. גב' מלמד ציינה בועדה הפריטטית כי בכל השיעורים שהתובע מלמד – נמצאת עמו מחנכת הכיתה באופן קבוע. עובדה נטענת זו אינה מדוייקת בשל כך שהיו גם שיעורים שבהם התובע לימד לבדו, בלא מחנכת הכיתה, ובנוסף לכך – היא לוקה בחסר מאחר שהיא אינה מביאה לידיעת שאר חברי הועדה הפריטטית את המידע על כך שהשיטה של "מורה עמיתה" הונהגה בשנה"ל תשע"א בבית הספר, לאו דווקא לגבי התובע, אלא לגבי כל המורים לחשבון ולשפה.

ב. ד"ר טרביה (כנראה) ציין בפני שאר חברי הועדה כי לתובע יש "חוסר בידע בתחום הכשרתו". עובדה נטענת זו אינה מתיישבת עם דו"חות הפיקוח, אשר למרות הביקורת על טיב עבודתו הפדגוגית של התובע, לא ציינו שלתובע חסר ידע במתמטיקה. להיפך. גב' מלמד לא מצאה לנכון להעמיד את ד"ר טרביה על טעותו. בעדותה, היא אמרה כך:

"נכון שידעתי שעמדת המנהלת היא שיש לתובע ידע מתמטי בשפע. לא אמרתי את זה בועדה כי לא מצאתי לנכון לשתף את זה בועדה.".

כלומר, גב' מלמד ידעה שד"ר טרביה טועה בהערכת הידע של התובע בתחום המקצועי שאותו הוא מלמד, אך לא סברה שיש לדייק בענין זה, וזאת מאחר שהיא לא מצאה לנכון "לשתף את זה בועדה", כדבריה.

בכך, היתה גב' מלמד נאמנה לשיטתה, שלפיה – היא אינה טורחת לתקן טעויות של אנשים שהיא אינה אחראית עליהם (ראו את עדותה בענין אחר, בשו' 7 בעמ' 30 לפרוטוקול). היא גם היתה נאמנה לשיטת המפקחים, כפי שהיא ראתה אותה, שכדי להגשים מטרה מסויימת, ראוי לפעמים להתעלם מהאמת.

ג. ד"ר טרביה ציין בועדה הפריטטית כי נערכו על התובע "8 דו"חות פיקוח". גם ענין זה אינו מדוייק שכן שמונה דו"חות הצפיה שנערכו בשיעוריו של התובע במהלך שתי שנות עבודתו בבית הספר, כוללים גם שני דו"חות שנערכו על ידי המנהלת, גב' רון-רסקי, שאינה מפקחת.

41. בפני חברי הועדה הפריטטית הונח מכתבה של גב' רון-רסקי מאותו יום. במכתב זה (שאותו הזכרתי כבר לעיל) נכללה התייחסותה של גב' רון-רסקי לעבודתו של התובע. בין השאר, נאמר בו כי הצמדת "מורה עמיתה" לתובע היתה בשל כשליו של התובע. לא נאמר בו כי זה היה הנוהג בבית הספר בשנה"ל תשע"א גם לגבי מורים אחרים לשפה ולחשבון. לחברי הועדה הפריטטית לא היתה כל אפשרות לדעת מה גרסת התובע בענין זה.

42. מכל מקום, לא הושגה הסכמה בין חברי הועדה הפריטטית. עמדת המפקחים היתה שמדובר ב"מורה כושל ברמה נמוכה מאד" וכי על כן יש לפטר אותו מסיבה של אי-התאמה. עמדתו של מר סבן היתה שנכון להעביר את התובע ללמד בבית ספר על-יסודי, ואם אין הסכמה בכך, יש לתת לו שנת נסיון נוספת אחת, או לנסות לקבל את הסכמתו של התובע לפיטורים מנהליים. מר סבן הביע התנגדות לפיטוריו של התובע מטעמים פדגוגיים.

43. כזכור, התובע זומן לשימוע בפני מנהלת מחוז הצפון של משרד החינוך, ד"ר ארנה שמחון, ליום 29/5/11.

יומיים לפני כן, ביום 27/5/11, פנה התובע לייעוץ משפטי אצל בא כחו הקודם, עו"ד אהרן רייכטלר. עו"ד רייכטלר חיווה את דעתו שזכויותיו של התובע הופרו.

ביום 29/5/11 שלח עו"ד רייכטלר מכתב בשם התובע אל ד"ר שמחון. במכתבו טען עו"ד רייכטלר בדבר פגמים שהיו – בין השאר – בענין זימונו של התובע לועדה הפריטטית ובהעדר קבלת חומר שהתובע יוכל להתכונן באמצעותו לישיבת השימוע.

בענין ישיבת השימוע, ביקש עו"ד רייכטלר כי היא תבוטל.

העתקים של המכתב, בצירוף מכתבים נוספים, נשלחו על ידי עו"ד רייכטלר גם אל גב' מלמד, אל מר כבישי, ואל מי שהיה אז מנכ"ל מזרד החינוך – ד"ר שמשון שושני. (המכתבים הומצאו למחוז הצפון של משרד החינוך על ידי התובע עצמו, באותו יום).

44. גב' מלמד הוציאה באותו יום מזכר לד"ר שמחון, ובו היא כתבה כך:

"לאורנה.

המורה אמור להגיע אליך היום לשימוע.

הוא לא נכח בועדה הפריטטית שהתקיים ביום שלי 24/5/11 והבוקר הגיע עם מכתב מעו"ד.

לידיעתך.".

כפי הנראה, ד"ר שמחון כתבה בכתב ידה על מכתבו של עו"ד רייכטלר שהופנה אליה, את המילים: "להכין מענה לחתימתי ולהחזיר", אלא שלא נודע אם אכן הוכן מענה כלשהו, ומכל מקום – לא נשלח מענה לעו"ד רייכטלר.

משכך, ישיבת השימוע שנועדה להתקיים ביום 29/5/11 לא התקיימה, והתובע לא הוזמן לשימוע במועד אחר.

45. למחרת, ביום 30/5/11, שלח ד"ר שושני מכתב פיטורים לתובע. המכתב הגיע אל התובע ביום 5/6/11.

46. כאמור כבר לעיל, לאחר קבלת מכתב הפיטורים, פנה התובע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בבקשה לצו זמני כנגד פיטוריו (בתיק ס"ע 20300-06-11). אותה בקשה הועברה להידון בבית דין זה (בנצרת), ובשל הסכמת הצדדים בדבר פניה בערר לשר החינוך – החליט השופט שוורץ למחוק את הבקשה.

אכן, התובע פנה בערר לשר החינוך. הערר התקבל בלשכת שר החינוך ביום 4/7/11. לשכת השר ביקשה התייחסות של מחוז הצפון. מר כבישי הפנה את הבקשה אל גב' מלמד וביקש את התייחסותה.

גב' מלמד כתבה למר כבישי את תגובתה על הערר, ביום 1/8/11.

במכתבה של גב' מלמד הוזכר ענין "המורה העמיתה" בלא להזכיר את הנוהג בבית הספר שהונהג בשנה"ל תשע"א, אלא תוך התייחסות לכך שמדובר בענין של התובע בלבד, אשר אותו לא ניתן לקיים לאורך זמן.

בנוסף, נזכרה במכתבה של גב' מלמד העובדה שהמפקח מר סלאמה מצא, כביכול, ליקויים בטוהר הבחינות שנערכו, כביכול, על ידי התובע.

גם ד"ר שמחון הגיבה על עררו של התובע. גם היא הזכירה במכתבה, מיום 8/8/11, את ענין "המורה העמיתה" כענין שהוא ייחודי לתובע בגלל הבעיות עמו.

ביום 31/8/11, החליט שר החינוך לדחות את עררו של התובע על פיטוריו (התשובה הגיעה אל התובע רק מאוחר יותר, וכאמור כבר לעיל – ביום 31/8/11 הגיש התובע את הבקשה החדשה למתן סעד זמני בעניינו).

47. בטרם סיום פרק העובדות, אתייחס לענין ההשתלמויות. הנתבעת טענה כי התובע לא הסכים להשתתף בהשתלמויות מקצועיות, ובכך – סטה מההנחיות אשר כביכול מחייבות עובדי הוראה לעבור 3 השתלמויות, בנות 30 שעות כל אחת, במשך 3 שנים. הנתבעת לא הראתה מקור כלשהו להנחיה מעין זו, ומכל מקום, לפי עדותו של מר סלאמה – לענין זה לא היה משקל בשיקולי פיטוריו של התובע. כך, בין השאר, העיד על כך מר סלאמה:

"אני לא אמרתי לו שאם הוא לא ישתלם, הוא יפוטר, ולא על הרקע הזה בוצעו הפיטורים. אבל זהנמצא בין היתר.".

לפיכך, נראה שאין צורך להיכנס לשאלה זו של ההשתלמויות, ועל כן אסתפק בציון עובדתי קצר, כאמור להלן:

א. בשנה"ל תשס"ט עבר התובע השתלמות בת 60 שעות. ההשתלמות היתה בתחום המתמטיקה.

ב. בשנה"ל תשע"א עבר התובע השתלמות בת 30 שעות, אשר אינה בתחום המתמטיקה, אך בתחום פדגוגי שעשוי לשמש את התובע בעבודתו.

מכאן, שבמהלך שלוש השנים שמתחילת שנה"ל תשס"ט ועד תום שנה"ל תשע"א, עבר התובע השתלמויות של 90 שעות, כך שמכסת השעות הכוללת – תאמה את מה שהנתבעת טענה שנדרש.

48. להשלמת התמונה בפרק העובדתי אוסיף כי הישגי תלמידי התובע במתמטיקה בשנה"ל תשע"א היו טובים מהישגיהם בשנה"ל תש"ע.

הנחיות הפיטורים במסגרת רפורמת "אופק חדש"

49. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהליכי פיטוריו של התובע אמורים להיבחן על פי ההליכים שנקבעו ברפורמת "אופק חדש". רפורמה זו, שהושגה בהסכמה בין משרד החינוך לבין הסתדרות המורים באה – בין השאר – כדי לתת למנהלי בתי הספר אוטונומיה רבה יותר בניהול בית הספר. במסגרת זו, הוחלט כי היוזמה לפיטורי מורים תהיה של מנהל בית הספר, וכבר לא של המפקחים.

50. נוהל פיטורי מורים על פי רפורמת "אופק חדש" פורסם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. ניתן למצוא את חוזר המנכ"ל באתר האינטרנט של משרד החינוך, על פי הקישור הבא:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Applications/Mankal/EtsMedorim/8/8-5/HodaotVmeyda/H-2010-2-8-5-4.htm

לחוזר המנכ"ל בענין זה, ייקרא להלן: "הנוהל".

51. להלן בחלק זה של פסק הדין, אביא חלקים מהוראות הנוהל על אופן פיטורי מורים.

52. כותרת הנוהל באה להדגיש את הרחבת סמכויות מנהלי בתי הספר, לעומת מה שהיה נהוג לפני החלת רפורמת "אופק חדש".

כך נאמר בכותרת:

"יישום הסכם הרפורמה 'אופק חדש' – גמישות בהעסקת מורים ומנהלים ושינוי והרחבה של סמכויות המנהלים.".

53. פרק 2.3 לנוהל, עוסק בפיטורי מורה קבוע מסיבות פדגוגיות. הפרק נחלק לשני פרקי משנה. פרק המשנה 2.3.1 מתייחס למורה "המועסק בשירות המדינה כמורה עד 15 שנים (כולל)", ופרק המשנה 2.3.2 מתייחס למורה "המועסק בשירות המדינה כמורה 16 שנים ומעלה".

מאחר שכפי שעוד יצויין (בסעיף 55 להלן), מסקנתי היא כי עניינו של התובע אמור להיבחן על פי פרק המשנה 2.3.1 לנוהל, אביא כאן ציטוט של פרק זה:

"מנהל בית הספר הוא שייזום את תהליך הפסקת עבודתו של מורה כאמור מסיבות פדגוגיות, בתיאום עם הפיקוח על בית הספר.

ראה מנהל בית הספר צורך להביא לפתיחת תהליך להפסקת שירותו של מורה כאמור אשר קיבל התראה קודמת ממנהל בית הספר או מהמפקח לפחות בשנת הלימודים הקודמת על ליקויים פדגוגיים, ייפתח התהליך כדלהלן:

שלב א'

מנהל בית הספר יזמן לפגישה מורה כאמור ואת יושב ראש הסניף של הסתדרות המורים או מי מטעמו (להלן 'יו"ר הסניף') ויודיע על פתיחת התהליך ועל הנסיבות שהובילו לכך. כמו כן הוא ידווח על כך למפקח על בית הספר. יו"ר הסניף אינו חייב להופיע לפגישה זו, והפגישה בין המנהל למורה תתקיים גם בהיעדרו. סיכום הפגישה יישלח ליו"ר הסניף.

שלב ב'

תוך שבועיים מהפגישה שהוזכרה בשלב א' ישלח מנהל בית הספר מכתב אל המורה ובו הודעה על המשך התהליך (אם הוא יחליט לקיימו). העתק של המכתב יישלח למפקח על בית הספר וליו"ר הסניף.

שלב ג'

תוך שבועיים מיום הביצוע של שלב ב' יבקר המנהל בשיעור של המורה. ביקור זה יסוכם בחוות דעת מפורטת, והעתק שלה יישלח למורה, למפקח על בית הספר וליו"ר הסניף.

שלב ד'

בתוך חודש מביצוע שלב ג' יקיים המפקח הישיר על בית הספר ביקור בשיעור של המורה. מועד הביקור יתואם עם מנהל בית הספר. דוח על הביקור יועבר למורה ולמנהל בית הספר תוך שבועיים.

שלב ה'

בתוך 3 שבועות מביקורו הראשון של המפקח יתקיים ביקור נוסף. מועדו יתואם עם מנהל בית הספר. ביקוריו של המפקח יסוכמו בחוות דעת מפורטת שתועבר למורה, למנהל בית הספר, לגף כוח-אדם בהוראה במחוז וליו"ר הסניף.

שלב ו'

3 שבועות לאחר ביקורו השני של המפקח הכולל יתקיים ביקור של מפקח משנה (ממחוז אחר). כמו כן יבקר מפקח המשנה ביקור שני חודש לאחר ביקורו הראשון. ביקוריו של מפקח המשנה יסוכמו בחוות דעת מפורטת שתועבר למורה, למפקח הכולל, לגף כוח-אדם בהוראה במחוז ולמנהל בית הספר.

שלב ז'

כל הדיווחים והחומרים יועברו למנהל המחוז לצורך דיון במועצת המפקחים במחוז. החליטה מועצת המפקחים על המשך התהליך, יתקיימו השלבים הבאים.

שלב ח'

המורה יזומן לשימוע בפני מנהל המחוז.

שלב ט'

תכונס ועדה פריטטית בהרכב בכיר שייקבע בהסכמת הצדדים. במקרה של אי-הסכמה בוועדה הפריטטית יועבר העניין להכרעת הגורם המוסמך. אין באמור לעיל כדי למנוע מהסתדרות המורים לפנות לערכאות משפטיות.

הערות כלליות (ההערות נוגעות גם לתהליך של פיטורי עובדי הוראה בתקופת ניסיון)

(1) הביקורים יתקיימו במועדים שהגורם המבקר יחליט עליהם, והם אינם מחייבים הודעה מראש למורה או תיאום אתו, אך עליהם להיות מתואמים עם המנהל.

(2) במקרה שהמורה נעדר בעת הביקור של המנהל או המפקח (למעט מטעמי מחלה או מילואים, בכפיפות להבאת אישורים), או שהמורה אינו מאפשר את הביקור בשיעורו, יתועדו הדברים בדוח, ותהליך הפסקת העבודה יימשך לשלב הבא.".

בחינת פיטוריו של התובע

54. ראשית, אציין כפי שכבר רמזתי לעיל, שאיני סבור שפיטורי התובע באו בשל שיקולים זרים. אני סבור שגב' רון-רסקי סברה בכנות שאין להמשיך את העסקת התובע בבית הספק, ושגב' מלמד סברה בכנות שנכון לפטר את התובע מטעמים פדגוגיים, שכן היא סברה שטיב עבודתו אינו מספק.

על כן, ככל שיש לתובע טענות בדבר שיקולים זרים (התובע מבליע טענות כאלה במסגרת טענותיו בדבר תלותה של גב' רון-רסקי בגב' מלמד לשם קבלת קביעות בעבודתה כמנהלת), אני דוחה טענות אלה.

55. טענה נוספת של התובע שאני סבור שאין לקבל אותה, היא הטענה שיש להחיל עליו את פרק המשנה 2.3.2 לנוהל, בהיותו – כביכול – בעל ותק בן 16 שנה לפחות.

כאמור בכותרת כל אחד מפרקי המשנה לפרק 2.3 לנוהל, הותק הרלוונטי לשם החלת פרק המשנה המתאים, הוא מספר השנים שבהם מועסק המורה – כמורה בשירות המדינה.

התובע החל להיות מועסק בשירות המדינה כמורה בתחילת שנה"ל תשנ"ח. לפיכך, שנת הלימודים תשע"א (שבמהלכה בוצע הליך הפיטורים שלו), היתה שנתו ה-14 כמורה בשירות המדינה.

על כן, פרק המשנה המתאים להחלה בעניינו של התובע הינו פרק המשנה 2.3.1 לנוהל.

56. גם טענה נוספת של התובע אינה מקובלת עלי. בפסקה השניה לרישא של פרק 2.3.1 לנוהל, מדובר על כך שיש צורך שבשנת הלימודים הקודמת, קיבל המורה המועמד לפיטורים "התראה".

מטענת באי כחו של התובע (פרק ד'2 לסיכומיהם), עולה כי הם סבורים שאותה התראה אמורה להיות דווקא מפני פיטורים, אלא שהנוהל מחייב – כמצוטט לעיל – שההתראה תהיה "על ליקויים פדגוגיים".

בענין זה ניתן לקבוע כי כבר במהלך שנה"ל תש"ע קיבל התובע התראה בדבר קיומם של ליקויים פדגוגיים בעבודתו, הן מגב' רון-רסקי והן מגב' מלמד. התובע היה מודע לכך.

57. עם זאת, כפי שעוד אפרט להלן, דעתי היא שפיטורי התובע נגועים בפגמים לא מועטים. הן פגמים באופן יישומו של הנוהל והן פגמים במתן זכות הטיעון. פגמים אלה, מצדיקים, לדעתי, את ביטול הפיטורים, כפי שעוד יוסבר להלן.

58. אפתח בבחינה של קיומו של הנוהל. הנוהל הופר בעניינו של התובע, בלא מעט עניינים, כפי שאפרט בסעיפים 59-66 להלן.

59. כאמור ברישא לפרק המשנה 2.3.1 לנוהל – היוזמה לפיטורים אמורה להיות של מנהל בית הספר. בעניינו של התובע, כל מבוקשה של המנהלת, גב' רון-רסקי, היה שהתובע לא ימשיך ללמד בבית הספר בשנה"ל תשע"ב. היא לא היתה מעוניינת דווקא בפיטוריו של התובע. אדרבא; גב' רון רסקי אף נקטה פעולות כדי למנוע את פיטורי התובע (היא חיפשה בעבורו בתי ספר אחרים). היוזמת האמיתית של פיטורי התובע, היתה גב' מלמד. הצטרפותה של גב' רון-רסקי לאותה יוזמה, נעשתה לאחר שגב' מלמד הבהירה לגב' רון-רסקי כי למעשה אין דרך אחרת.

בנסיבות אלה, איני סבור שנכון לקבוע כי גב' רון-רסקי היתה היוזמת של פיטורי התובע.

60. על פי שלב א' המוגדר בפרק 2.3.1 לנוהל, היה על גב' רון-רסקי להזמין את התובע לפגישה בנוכחות נציג הסתדרות המורים. כך היא אכן עשתה, אלא שלדעתי היה נכון יותר אילו התובע היה מקבל – בטרם הפגישה – הבהרה במה היא תעסוק, כדי שהדברים לא יפלו עליו במפתיע והוא יוכל להתכונן לאותה פגישה.

עם זאת, איני יכול לקבוע שבעובדה שגב' רון-רסקי בחרה להפתיע את התובע ורק בעת הפגישה לספר לו כי עומד להיפתח כנגדו הליך של פיטורים פדגוגיים, אין משום סתירה חזיתית לנוהל. מדובר בענייני דרך ארץ.

מכל מקום, בהתאם לשלב א' בפרק 2.3.1 לנוהל, היה צורך שבעת הפגישה תודיע גב' רון-רסקי לתובע לא רק על עצם פתיחת ההליך, אלא גם על "הנסיבות שהובילו לכך". ענין זה לא קויים בפגישה שהתקיימה ביום 17/1/11. כזכור (ראו סעיף 26 לעיל), נאמר לו שהרקע לפיטורים נעוץ בתלונות מתלמידים ומהוריהם. לא נמסר לו על כך שלמעשה גב' מלמד החליטה כבר באוקטובר 2010 כי נכון לפטר את התובע. לא נמסר לו מאומה על ממצאי גב' מלמד בצפייתה בשיעור של התובע ביום 14/12/10 (הדו"ח על כך, כזכור, הושלם רק שבוע לאחר הפגישה מיום 17/1/11). לא דובר עמו על טענותיה של גב' רון-רסקי בענין אי-השימוש היעיל במנגנון של "מורה עמיתה".

על כן, ניתן לקבוע כי היה ליקוי באופן הביצוע של שלב א' לפרק 2.3.1 לנוהל.

61. לדעתי, בחינת מכתבה של גב' רון-רסקי מיום 25/1/11, מעלה כי נפל פגם גם באופן ביצועו של שלב ב' לפרק 2.3.1 לנוהל.

על פי אותו שלב, היה צורך שגב' רון-רסקי תשקול אם להמשיך בנוהל הפיטורים הפדגוגיים, ואם כן – היא תודיע על כך לתובע. במקום זאת, המכתב מיום 25/1/11, כמצוטט בסעיף 27 לעיל, עוסק ב"התחלת" ההליך, כאמור הן בכותרת המכתב והן בגופו.

אולם, ייתכן שפגם זה הינו זניח, מאחר שכפי שהוברר, בפועל, אכן שקלה גב' רון-רסקי את שאלת הפיטורים, בתקופה שמיום 17/1/11 ועד יום 25/1/11, ואף ניסתה להביא למצב של מניעת הפיטורים, באמצעות הסכמה על העברת התובע ללמד בבית ספר אחר. רק נחרצותה של גב' מלמד הביאה לכך שהוחלט על המשך הליכי הפיטורים. על כן, למרות הפגם בניסוח המכתב מיום 25/1/11, בפועל – קויים מה שהתחייב על פי הנוהל (שקילה האם להמשיך בהליך).

פגם מהותי יותר בקשר לשלב ב', הוא פגם שהתברר רק בדיעבד, והוא נוגע לעדכונו של התובע בענין ביקורי המפקחים. כמצוטט בסעיף 27 לעיל מהמכתב מיום 25/1/11, נאמר בו שהמפקח המקצועי ומפקחת בית הספר יגיעו לביקורים בשיעוריו של התובע וכי גב' רון-רסקי תודיע לתובע על התאריך ועל השעה. כזכור, ביקורו של מר סלאמה ביום 20/2/11, כלל לא תואם עם גב' רון-רסקי, כך שברור שהיא לא היתה יכולה להודיע לתובע על כך. (ראוי להזכיר שהדו"ח שערך מר סלאמה בקשר לשיעור של התובע ביום 20/2/11 היה היחיד שבו הומלץ על פיטורים, ושהביקור כולו נערך על רקע סברתו (המוטעית) של מר סלאמה כי התובע נקט הליך חמור של פגיעה בטוהר הבחינות).

62. ביקורה של גב' רון-רסקי בשיעור של התובע ביום 8/2/11, אכן היה במועד מתאים מבחינת שלב ג' לפרק 2.3.1 לנוהל, אלא שהיו לגביו שני פגמים משמעותיים:

א. הוא לא בוצע בטרם ביקורו של המפקח כפי שמסתבר שיש צורך בכך על פי היררכיית השלבים שפורטה בפרק 2.3.1 לנוהל. ברור כי לסדר הביקורים יש משמעות, ואין מדובר בענין פרוצדורלי בלבד. זאת, מאחר שכל ביקור עשוי גם להביא להפסקת הליך הפיטורים. ראוי הוא – כפי שנקבע בנוהל – שהביקור הראשון לאחר תחילת ההליך, יהיה של מנהל בית הספר (שאמור להיות יוזם ההליך) וכי רק אם המנהל מחליט גם לאחר אותו ביקור שיש להמשיך בהליך – אמורים להזמין את המפקח לביקור שאמור להתקיים על פי שלב ד'.

טענת ב"כ הנתבעת (בסעיפים 46-47 לסיכומיו) על כך שיש משמעות "מרפאת" לשאלת נוכחותה של גב' רון-רסקי בשיעור של התובע ביום 1/2/11, ביחד עם מר סלאמה (בביקור שהתיימר להיות ביקור לפי שלב ד'), אינה מקובלת עלי. גם אם היא אכן היתה נוכחת באותו ביקור – היא לא מילאה בו תפקיד כלשהו, לא היא זו שהיתה אחראית על כתיבת הדו"ח בקשר לביקור ולא ניתן לומר שמר סלאמה הוזמן, כביכול, בעקבות הביקור שלה.

מדובר, איפוא, בפגם שיש לו משמעות מהותית.

אני סבור שיש לראות את התנהגות הנתבעת בענין זה בחומרה מיוחדת, מאחר שכאמור בסעיף 32 לעיל, משרד החינוך היה מודע היטב לפגם שנפל בסדר השלבים. בקשר לכך, שלחה גב' נחמן את מכתבה לגב' רון-רסקי מיום 28/2/11, אשר צוטט בסעיף 32 לעיל. כאמור, כל המכותבים בחרו להתעלם מכך, ואף שהיו מודעים היטב לפגם שנפל בסדר השלבים – המשיכו בהליך הפיטורים כאילו מדובר ב"גולם" שאין לו ברירה אלא להמשיך לבצע את משימתו.

ב. כאמור בשלב ג' לנוהל, על גב' רון-רסקי היה לכתוב בעקבות ביקורה "חוות דעת מפורטת". גב' רון-רסקי לא עשתה זאת, אלא – כאמור כבר לעיל – מילאה "דו"ח משבצות" (ראו בענין זה את האמור לעיל, בסעיף 16 לפסק דין זה).

גם ההבדל בין חוות דעת מפורטת (דו"ח ספרותי) לבין "דו"ח משבצות" הוא הבדל מהותי, וההימנעות של גב' רון-רסקי מלכתוב חוות דעת כזו, מהווה הפרה של שלב ג' לפרק 2.3.1 לנוהל.

63. בשל היפוך סדר השלבים כאמור לעיל, הרי ששלב ד' לפרק 2.3.1 לנוהל, כבר לא היה יכול להיות מבוצע כראוי, אלא שמלבד העובדה שביקורו הראשון של מר סלאמה בא בטרם ביקורה של גב' רון רסקי, נראה לי שראוי לציין שמר סלאמה כלל לא היה מודע לכך שהוא המפקח שאמור לקיים את שלב ד' ואת שלב ה' לנוהל.

אף שמר סלאמה העיד כי הוא "בקיא בנוהל" (שו' 4 בעמ' 36 לפרוטוקול) וכי הוא מכיר את זה "טוב מאד" (שם, בשו' 7), הרי שתחילה הוא עמד על דעתו שהמפקח שמוזכר בשלב ד' אינו זה שמוזכר בשלב ה'.

רק לאחר שקרא את הנוהל שוב ושוב, הגיע מר סלאמה למסקנה שהמפקח שבשלב ד' הוא אכן אותו מפקח שבשלב ה', אלא שאז ציין מר סלאמה כי הוא עצמו – הוא דווקא המפקח שמוזכר בשלב ו', כביכול – מר סלאמה הוא מפקח משנה ממחוז אחר. (ראו בענין זה את עדותו של מר סלאמה החל משו' 8 ועד שו' 18 בעמ' 36 לפרוטוקול).

אעיר כי דווקא מילוי "דו"ח משבצות" בענין ביקורו הראשון של מר סלאמה, מתיישב עם הנוהל, שכן בשלב ד' מדובר על "דו"ח" על הביקור, ולא על "חוות דעת מפורטת" כנדרש בשלבי ג', ה' ו-ו'.

64. גם שלב ה', של פרק 2.3.1 לנוהל, לא קויים כראוי. כאמור בשלב ה', מועד הביקור הנוסף אמור להיות מתואם עם מנהל בית הספר (הדבר תואם גם למה שכתבה גב' רון-רסקי לתובע במכתבה מיום 25/1/11). אולם, כאמור כבר בסעיף 31 לעיל, ביקורו של מר סלאמה ביום 20/2/11 – לא תואם עם גב' רון-רסקי. בעדותו, התכחש מר סלאמה לעצם החובה לתאם את הביקור (לדבריו: "בפעם השניה לא היה תיאום ולא היה צריך לתאם שוב." – שו' 13 בעמ' 36 לפרוטוקול).

פגם נוסף, מהותי יותר בביצועו של שלב ה', היה בכך שגם מר סלאמה לא כתב בעקבות הביקור חוות דעת מפורטת, אלא – שוב – מילא "דו"ח משבצות" בלבד. אעיר בענין זה כי בחינת הנוסח האמור בנוהל לגבי שלב ה' מלמדת גם מדוע בשלב ד' ניתן להסתפק במילוי "דו"ח משבצות" ואין צורך בחוות דעת מפורטת. בשלב ה', כמצוטט בסעיף 53 לעיל, נאמר כי בחוות הדעת המפורטת יש לסכם את "ביקוריו" של המפקח. ביקורים בלשון רבים. כלומר, חוות הדעת המפורטת שהיתה אמורה להיכתב על ידי מר סלאמה בעקבות הביקור מיום 20/2/11, היתה אמורה לכלול את סיכומיו על שני הביקורים שהוא ערך. הן זה מיום 1/2/11, והן זה מיום 20/2/11. זו גם הסיבה שבגללה שלב ד' אינו מצריך כתיבת חוות דעת מפורטת.

65. ביקוריו של ד"ר מחאג'נה בשיעוריו של התובע, ביום 29/3/11 וביום 11/5/11, היו אמורים להיות על פי האמור בשלב ו' לפרק 2.3.1 לנוהל, אלא שגם ד"ר מחאג'נה לא כתב חוות דעת מפורטת שבה סוכמו שני ביקוריו (למרות ההוראה המפורשת בשלב ו'), אלא הסתפק במילוי "דו"ח משבצות" ביחס לכל אחד מהביקורים בנפרד.

66. כינוסה של מועצת המפקחים ביום 17/5/11, נראה כתואם את ביצוע שלב ז' לפרק 2.3.1 לנוהל. משמועצת המפקחים החליטה להמליץ על המשך הליך הפיטורים, היה צורך בביצועם של שלבי ח' ו-ט', אשר לפי הסדר הנכון ביניהם (שהוא גם הסדר ההגיוני), היה צורך תחילה בהליך של שימוע בפני מנהלת המחוז, רק אם מנהלת המחוז לא היתה משתכנעת מטיעוניו של התובע, והיתה מעוניינת להמשיך בהליך הפיטורים – היה צורך לכנס את הועדה הפריטטית.

ציינתי כי סדר זה של הדברים הוא גם הסדר ההגיוני, מאחר שהסבירות מחייבת שתחילה תתגבש עמדת משרד החינוך בשאלת הפיטורים, ורק אם יתברר שהעמדה המגובשת היא שיש לפטר את המורה – יש טעם בכינוסה של ועדה פריטטית, שבה יביאו נציגי משרד החינוך את עמדת המשרד וידונו עליה עם נציגי הארגון היציג של המורה. כאשר הופכים את סדר הדברים, וכאשר תחילה מביעים נציגי משרד החינוך בועדה הפריטטית את עמדתם על כך שיש לפטר את המורה, במטרה לשכנע את נציגי הארגון היציג של המורה, הרי שקלושים הסיכויים שלאחר מכן, תשתנה עמדת משרד החינוך בעקבות השימוע שיערוך מנהל המחוז למורה.

אולם, בעניינו של התובע, כפי שפורט לעיל, זומנה תחילה הועדה הפריטטית ורק לאחר מכן התעתד להיות השימוע (וזאת – בלא קשר לשאלה אם שני ההליכים יהיו באותו יום או אם לאו).

67. העולה מהאמור בסעיפים 59-66 לעיל, הוא שהנתבעת לא שמרה על הנוהל, והפרה אותו בעניינים לא מעטים; לחלק מההפרות היו אולי משמעויות פרוצדורליות בלבד, אך לחלקן האחר (והעיקרי) יש משמעות מהותית, והיתה פגיעה של ממש באופן שבו היה על הנתבעת לקיים את פיטוריו של התובע.

68. בע"ע 174/05 סחרטוב – מדינת ישראל (פס"ד מיום 30/8/05) קבע בית הדין הארצי לעבודה, בין שאר, כך:

"משרד החינוך חייב להקפיד על הוראות חוזר המנכ"ל בקיום הליך הפיטורים בכלל, על אחת כמה וכמה עת המדובר בפיטורים פדגוגיים שתוצאתם קשה וחמורה.".

אמירה זו – יפה גם בעניינו של התובע.

69. כאמור כבר בסעיף 57 לעיל, פיטוריו של התובע היו פגומים לא רק בשל הפרת הנוהל, אלא גם (ואולי בעיקר) – בשל הפרת זכות הטיעון שלו.

זכות הטיעון של התובע נפגעה בשלבים שונים של הליכי פיטוריו, וגם בסיומם. בסעיפים 70-76 להלן אתייחס לפחות לחלק מהפגיעות בזכות הטיעון שלו.

70. כאמור כבר לעיל, הפגישה שהתקיימה במשרדה של גב' רון-רסקי ביום 17/1/11, ואשר בה הודע לתובע כי ייפתח כנגדו הליך של פיטורים מטעמים פדגוגיים, התקיימה לא רק בלא שהתובע היה יכול לדעת, בטרם זימונו, מה מטרת הפגישה, אלא גם מבלי שנמסרו לתובע פרטים על הסיבות להליך פיטוריו, מלבד הטענה בדבר תלונות של תלמידים ושל הורים. ברור שבנסיבות אלה, הוא לא היה יכול להתמודד כראוי עם הטענות כנגדו כבר באותה ישיבה. ייתכן שאילו היתה ניתנת לתובע אפשרות סבירה לעשות כך – הוא היה מצליח לשכנע את גב' רון-רסקי שלא להתחיל כלל בהליך הפיטורים.

71. הביקור של מר סלאמה ביום 20/2/11, אשר היה היחיד שבדו"ח שנערך לגביו נרשמה המלצה בענין פיטורים, נערך – כאמור כבר לעיל – על רקע התרשמותו של מר סלאמה בענין הפגיעה בטוהר הבחינות שמר סלאמה ייחס אותה (באופן שגוי) לתובע, ועל רקע סברתו של מר סלאמה שאיחוריהם של התלמידים שהשתתפו בתזמורת, היו בשל בעיות השלטת משמעת של התובע. לא ניתנה לתובע הזדמנות לשכנע את מר סלאמה שאין מדובר בכשלים של התובע.

יתרה מכך; גם לאחר מכן, כשגב' רון-רסקי הבינה את אשר היה, היא לא העמידה את מר סלאמה על טעותו. לפיכך, הדו"ח של מר סלאמה נותר כפי שהיה מתלכתחילה, ובאופן זה הוא הגיע לדיון אצל מועצת המפקחים, ביום 17/5/11.

התובע לא קיבל כל הזדמנות להביא את טענותיו בפני מועצת המפקחים ולהסביר את שגגתו של מר סלאמה במסקנותיו מיום 20/2/11. כאמור כבר לעיל, גם אנשי משרד החינוך לא העמידו את אנשי מועצת המפקחים על הטעות שבדו"ח של מר סלאמה מיום 20/2/11.

72. באופן דומה, לא היתה לתובע כל הזדמנות להביא בפני מועצת המפקחים את טענותיו בדבר הנוהג של "מורה עמיתה" שהונהג בבית הספר בשנה"ל תשע"א לא רק בקשר לתובע.

73. בעקבות המלצתה של מועצת המפקחים נמשכו הליכי הפיטורים. התובע זומן לישיבה של הועדה הפריטטית (ישיבה שכבר לעיל הערתי כי היא היתה אמורה להיערך רק לאחר הליך השימוע בפני מנהלת המחוז ובכפוף לתוצאותיו), והתובע הודיע במפורש כי הוא אכן מתכוון להשתתף בישיבה.

הודעה זו של התובע היתה גם בעל פה (בשיחה הטלפונית עם גב' נחמן) וגם – לפי דרישתו של מר כבישי – בכתב (במכתבו של התובע מיום 24/5/11).

על פי שני הסיכומים עם התובע, הן זה שהיה בעל פה ביום 19/5/11, והן זה שעלה מהאופן שבו אישרר התובע בכתב את הסכמתו, בעקבות מכתבו של מר כבישי שהתקבל אצלו יום אחד לפני כן, היתה הועדה הפריטטית אמורה להתכנס ביום 29/5/11.

למרות זאת, החליט משרד החינוך לקיים את הישיבה כבר ביום 24/5/11, תוך שאנשי גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך היו ערים לכך שמדובר בהפרת הסיכומים עם התובע, תוך שהם היו ערים לכך שלמרות הפרת הסיכום, התובע השתדל להגיע לישיבה כבר ביום 24/5/11 אך לא הצליח בכך בשל אי-מציאת סידור לילדיו, ותוך שהם היו מודעים לכך שנציגי משרד החינוך בועדה הפריטטית לא קיבלו את המידע הנכון על כך, אלא סברו שהתובע פשוט לא התייצב אף שהוזמן, מתוך ידיעה שהועדה תתכנס גם בהיעדרו.

ההחלטה שהתקבלה לקיים את הועדה הפריטטית בהעדרו של התובע, בנסיבות אלה, פגעה באופן אנוש בזכות הטיעון של התובע. בשל אותה החלטה (שכאמור לעיל, התקבלה רק בשל הדאגה לנוחותם של המפקחים, ותוך שמידע רלוונטי לענין העדרו של התובע הוסתר מאת המפקחים), נמנעה מהתובע האפשרות להעמיד את חברי הועדה הפריטטית על אי-הדיוקים שבהנחות העובדתיות שלהם (בעניינים שפורטו לעיל בסעיף 40 לפסק דין זה).

נמנעה מהתובע גם האפשרות להתייחס למכתבה של גב' רון-רסקי מיום 24/5/11, שהומצא לחברי הועדה הפריטטית, בלא שהתובע היה יכול להגיב עליו באותה עת.

התוצאה היתה, שחברי הועדה הפריטטית ביססו את ישיבתם על סמך הנחות עובדתיות בלתי נכונות.

74. ראוי לציין שאותן פגיעות בזכות הטיעון של התובע, לא נעצרו עם תום ישיבת הועדה הפריטטית, אלא – באופן טבעי – המשיכו גם להליכים הנוספים, שכן מטבע הדברים גם ד"ר שמחון, גם ד"ר שושני וגם שר החינוך, נתנו משקל לאמור בפרוטוקול הועדה הפריטטית, כך שייתכן שאילו משרד החינוך לא היה מפר את סיכומיו עם התובע, ואילו הוא היה מקיים את ישיבת הועדה הפריטטית במועד המוסכם, כך שהתובע היה יכול להשתתף בישיבה, היה הדבר בא לידי ביטוי לא רק בפרוטוקול הועדה הפריטטית, אלא (במקרה שגם לאחר הישיבה היתה עמדת משרד החינוך נותרת כי יש לפטר את התובע) – גם בהחלטתו של ד"ר שושני בדבר הפיטורים, בהתייחסותה של ד"ר שמחון לעררו של התובע ובהחלטתו של שר החינוך בערר.

75. במסגרת ההליכים בערר, לא ניתנה לתובע ההזדמנות להגיב בפני השר על עמדותיהן של גב' מלמד ושל ד"ר שמחון.

76. הנתבעת אמנם הזמינה את התובע לישיבת שימוע, אך – כאמור כבר בסעיפים 43-44 לעיל, הישיבה לא קויימה.

טענת ב"כ הנתבעת (בסעיף 71 לסיכומיו) כי התובע אמור להלין על עצמו בלבד בשל כך שלא התייצב לישיבת השימוע – אינה מקובלת עלי, מאחר שהיא מתעלמת ממכתבו של עו"ד רייכטלר, מיום 29/5/11, שבו הועלו טענות שיש בהן ממש בדבר הפגיעה בזכויות התובע, ומתעלמת מכך שהנתבעת לא הגיבה על מכתבו זה של עו"ד רייכטלר, אף שברור שהיתה מודעת לטענות שבו.

אמנם, שלא כנטען בסעיף 46 לתצהירו של התובע, עו"ד רייכטלר לא ביקש במכתבו "לדחות את ישיבת השימוע", אלא ביקש לבטל את הליך הפיטורים כולו, אך נוכח טענותיו המוצדקות של עו"ד רייכטלר במכתבו, היה ניתן לצפות שהנתבעת תודיע על דחיית ישיבת השימוע למועד אחר (ברור שהיה ניתן לפחות לנסות להגיע להסכמה על דחיה כזו תוך הסכמה של התובע שההליך יימשך גם לאחר יום 31/5/11). מכל מקום, נוכח מכתבו של עו"ד רייכטלר, ונוכח מודעותה של הנתבעת לתוכן המכתב עוד בטרם המועד שנועד לישיבת השימוע, לא היתה יכולה הנתבעת לראות את אי-התייצבותו של התובע לישיבה, כאילו יש בה משום "ויתור", כביכול, של התובע על הזכות להשמיע את טענותיו.

77. מהאמור בסעיפים 70-76 לעיל עולה כי בנוסף לפגמים בנוהל – פגמה הנתבעת, פגימה חמורה בזכות הטיעון של התובע.

הסעדים שהתובע זכאי להם

78. הסעד העיקרי שהתובע עתר לקבל, הוא הסעד של הצהרה על בטלות פיטוריו ואכיפת המשך העסקתו. בנוסף לסעד זה, הוא תבע לפצות אותו פיצויים ברכיבים שונים, בשל האופן שבו בוצעו פיטוריו. מהאמור לענין זה בסעיפים 28-32 לכתב התביעה, נראה כי דרישותיו של התובע לפיצויים באו על יסוד ההנחה שהסעד המבוקש העיקרי (של ביטול הפיטורים) – לא יינתן לו.

79. הלכה פסוקה היא כי גם כאשר מתגלים פגמים, ואף אם מדובר בפגמים חמורים מאד, בהליכי פיטורים – אין הדבר אמור להביא בהכרח לביטול הפיטורים ולאכיפת המשך יחסי העבודה.

הפסיקה בענין זה היא עקבית כבר שנים לא מעטות, ואיני רואה צורך להפנות כאן לפסקי דין שמבססים זאת.

די אם אזכיר שוב את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שחלקו צוטט כבר לעיל בסעיף 68 לפסק דין זה (ע"ע 174/05 סחרטוב – מדינת ישראל (פס"ד מיום 30/8/05)), שבו נקבע שהיו פגמים של ממש בפיטורי המערערת, אך יחד עם זאת נקבע שאין להשיב את המערערת לעבודתה, אלא יש להסתפק בפיצוי כספי.

על כן, אף שמצאתי כי היו פגמים של ממש בפיטורי התובע, ואף שחלק מאותם פגמים כולל פגיעה קשה בעיקרי הצדק הטבעי, איני יכול להימנע מהצורך להפעיל שיקול דעת בשאלה אם להצהיר על בטלות הפיטורים ולחייב את הנתבעת להמשיך להעסיק את התובע, או אם נכון להשתמש בדוקטרינת הבטלות היחסית, להותיר את הפיטורים על כנם ולהסתפק בחיוב הנתבעת בפיצוי כספי.

80. לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור כי הדרך הנכונה בעניינו של התובע היא לקבל את הסעד העיקרי שהוא מבקש, ולהורות על ביטול הפיטורים ועל השבת התובע לעבודתו כמורה אצל הנתבעת (אם כי לאו דווקא בבית הספר שבו לימד בשנוה"ל תש"ע ותשע"א).

בין הטעמים למסקנתי זו, מצויים גם אלה:

א. התובע הוא מורה. כל חייו המקצועיים הם בהוראה. התובע הועסק כמורה שנים לא מעטות. פיטוריו הוגדרו כפיטורים מטעמים פדגוגיים. אם פיטורים אלה יישארו על כנם, יאבד התובע את מקצועו. משמעות חמורה זו של פיטורים מטעמים פדגוגיים, יש לה משקל בעת שבוחנים את השאלה אם נכון להותיר את הפיטורים על כנם גם לאחר שנמצא שהם לקו בפגמים חמורים.

ב. מידת חומרת הפגמים בפיטוריו של התובע – היתה רבה. זאת, הן במספר ההפרות של הנוהל, הפרות שלחלקן יש משמעות מהותית, כמפורט לעיל, ואשר באו על אף חובתה של הנתבעת לדקדק בהקפדה על קיום הנוהל, והן (ובעיקר) בפגיעה האנושה בזכות הטיעון של התובע (במיוחד בענין האופן שבו הופרו הסיכומים עמו בענין מועד כינוסה של הועדה הפריטטית). היקף הפגמים במספרם ובחומרתם – גם הוא אמור להישקל לענין השאלה אם להותיר בעינם פיטורים פגומים כגון אלה.

ג. אני מודע למשך הזמן שחלף מאז הפיטורים ועד היום. מדובר בשתי שנות לימודים שבהן התובע הושבת – בעל כרחו – מהוראה. חלק ממשך זמן זה נגרם בעטיו של מי מהצדדים, וחלק אחר (החודשים האחרונים) – יש לזקוף לחובתי (עם זאת, החלק שנזקף לחובתי לא גרם למעבר משנת לימודים אחת לאחרת). ככל שחולף זמן רב יותר מאז הפסקת העבודה, גוברת הנטיה שלא לאכוף את המשך יחסי העבודה. אולם, חלוף הזמן לכשעצמו – אינו יכול להיות השיקול המכריע. ראו בענין זה את האמור בסעיף 95 לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 506/09 הורוביץ – עמותת בית חנה (פס"ד מיום 24/10/10), שם הוחזרה המערערת לעבודתה לאחר הפסקה בת 4 שנים, אף שהיה מדובר במעסיקה שאינה המדינה, אלא גוף דו-מהותי, ואף שהיה מדובר על השבת המערערת לעבודה באותו קמפוס שבו היא לימדה, ולמרות היחסים העכורים בינה לבין הממונים עליה.

81. לפיכך, אני מקבל את הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע, מורה על ביטול פיטוריו ומחייב את הנתבעת להמשיך להעסיק את התובע כעובד הוראה, אך זאת – בהסתייגויות הבאות:

א. חובת ההשבה של התובע לעבודה בפועל, תיכנס לתוקף רק עם תחילת שנה"ל תשע"ד.

ב. הנתבעת אינה חייבת להשיב את התובע דווקא לעבודה בבית הספר "וילקומיץ" בראש פנה. הנתבעת תוכל להעביר את התובע ללמד בבית ספר אחר, אך זאת – לאחר שתינתן לתובע זכות טיעון בקשר לכוונת ההעברה.

82. באשר לסעדים הכספיים בדבר פיצויים שהתובע עתר להם, הרי שכאמור כבר בסעיף 78 לעיל, נראה מאופן הניסוח של כתב התביעה בענין זה, שהכוונה בתביעת הסעדים האמורים, היתה לתבוע אותם כסעדים חלופיים לסעד של אכיפת יחסי העבודה, שכן לא נראה שהם יכולים להתיישב עם עצם החזרת התובע לעבודתו.

על כן, איני מקבל את תביעת התובע בקשר לפיצויים השונים.

עם זאת, ברור שלביטול פיטוריו של התובע יש גם משמעות כספית, מאחר שאם פיטוריו של התובע בטלים, ומאחר שהוא היה מוכן להמשיך לעבוד, והנתבעת היא זו שמנעה ממנו את העבודה, זכאי התובע לקבל את שכרו הרגיל מהנתבעת (הכוונה לשכר העבודה על פי היקף המשרה כפי שהיה בשנה"ל תשע"א, בלא הרכיבים של החזרי הוצאות), וזאת בגין שנות הלימודים תשע"ב ותשע"ג.

בהעדר עתירה מפורשת לסעד כספי של אכיפת חיוב המשך תשלום השכר, אני נמנע מלפסוק בפסק דין זה סעד כספי מפורש של המשך תשלום המשכורות בגין התקופה שבה מנעה הנתבעת מהתובע לעבוד (שנוה"ל תשע"ב ותשע"ג). אני סבור שניתן להסתפק באמירה שזכותו של התובע לקבל את שכרו (כשהוא משוערך ליום התשלום), היא פועל יוצא של ביטול פיטוריו, וכי יש לצפות מהנתבעת שתפעל בהתאם לכך.

אם יתברר כי הנתבעת אינה עומדת בציפיה האמורה (ואני מקוה שלא יתברר כך), יוכל התובע להגיש תובענה כספית בענין זה.

83. מעבר לאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת בית הדין), בסך 2,778 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2/11/10 ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/13, אם לא ישולם לפני כן.

84. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מהיום שבו יומצא לו פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב בניסן תשע"ג, 02/04/2013, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון, שופט