תעא 3005-08 טיטואני יוסי נ' איאון ישראל-סוכנות לביטוח (בית דין אזורי לעבודה – תל-אביב-יפו, אורנית אגסי) 18/12/2012

הגבלת חופש העיסוק בחוזה עבודה • שכר עבודה מוסכם

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו תע"א 3005-08 18 דצמבר 2012 לפני: כב' השופטת אורנית אגסי נציג ציבור (עובדים) גב' רות קסטיאל התובע 1. טיטואני יוסי ע"י ב"כ: עו"ד דוד סער – הנתבעת 1. איאון ישראל-סוכנות לביטוח ע"י ב"כ: עו"ד יעל דולב ואיתמר נצר

פסק דין

1. התובע, טיטואני יוסי (להלן גם: "העובד"), הגיש תביעה לתשלום הפרש תשלומים בגין עמלות מכירה, הפרשות לביטוח מנהלים, הפרשות לקרן השתלמות, הפרש פיצויי פיטורין והפרשי תשלומים שחושבו כאחוזים מרווחי הנתבעת. כמו כן תבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

2. הנתבעת, (להלן גם "החברה"), הגישה הגנתה וביקשה לדחות את תביעת התובע וכן הגישה תביעה כנגד התובע לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה וגזל לקוחות, פיצוי בגין השבת מקדמות, החזרת עמלות ומענקים ששולמו ביתר.

3. העובדות הרלוונטיות בתיק זה

א. התובע עבד בתפקיד מנהל מחלקת ביטוח חיים ופנסיה אצל הנתבעת החל מחודש מרץ 2001 ועד לחודש מאי 2007.

ב. הנתבעת הנה סוכנות ביטוח בע"מ.

ג. זהות הנתבעת וגילגוליה במהלך תקופת העסקתו של התובע:

ביום 7/3/01 נחתם הסכם בין חברת אמינים סוכנות לביטוח בע"מ, (להלן: "אמינים") ובין חברת עוז סוכנות לביטוח חיים בע"מ, (להלן: "עוז").

בהסכם נקבע כי הצדדים יקימו מערכת משותפת לביטוח חיים ובריאות באמינים.

במהלך חודש ספטמבר 2004 מוזגה "אמינים – עוז" עם חברת איאון ישראל סוכנות לביטוח בע"מ ונקראה – איאון אמינים סוכנות לביטוח בע"מ, (להלן: "איאון אמינים").

במהלך חודש אוקטובר 2006 מוזגה איאון אמינים עם חברת פרדי ואילן בק – סוכנות לביטוח חיים בע"מ אשר מקום מושבה בחיפה. שמה של החברה החדשה נקרא – "איאון ישראל סוכנות לביטוח בע"מ", הלא היא הנתבעת.

ד. תנאי העסקתו של התובע נקבעו בהסכם העסקה מיום 7/3/01. התובע הועסק על ידי אמינים ונבחר לעמוד בראש המערכת המשותפת כפי שהוגדרה בהסכם בין אמינים ועוז.

ה. התובע פוטר מעבודתו בחודש מאי 2007.

4. ראיות ועדים

הגישו תצהיר והעידו – התובע והמבוטחים יצחק מרדכי, עו"ד דניאל אברבאנל ומר יואב וילדר. מטעם הנתבעת – מר אילן בק, יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת, שלומי שחם, מנהל מחלקת ביטוח חיים המאוחדת לאחר המיזוג בשנת 2006 ולאחר פרישתו של התובע, אפרים קריאל יו"ר דירקטוריון באמינים.

5. תפקידו ומסגרת אחריות של התובע בנתבעת

עיקר טענת התובע, עליה נסוב כתב התביעה הינה, כי לאחר המיזוג עם חברת אילן בק הוא ניהל גם את הסניף החיפאי בחברה הממוזגת. על כן, בהתאם לתנאי העסקתו, זכאי הוא לתשלומים שונים אשר נבעו מרווחי הסניף החיפאי.

הנתבעת טענה, כי התובע ניהל את הסניף התל אביבי בלבד בחברה הממוזגת ועל אין הוא זכאי לתשלומים שנתבעו על ידו.

מכאן ולהלן נבחן האם התובע אכן היה אחראי בפועל על הסניף בחיפה והאם הוא זכאי בהתאם לתנאי העסקתו להפרשים כלשהם הנובעים מרווחי הסניף החיפאי כאמור.

6. תנאי העסקתו של התובע כפי שהוגדרו בהסכם

הסכם העסקתו של התובע הגדיר את תפקידו בנתבעת כאחראי על המערכת המשותפת "אמינים עוז" וכדלקמן:

"4.1.1 תפעול המערכת המשותפת לרבות איוש הצוות, הדרכתו וניהולו השוטף.

4.1.2 מכירות המערכת המשותפת לרבות גיוס כח אדם מקצועי, פיקוח וניהול הפעילות.

4.2 העובד מתחייב לנהל את התיק הקיים – ובכלל זה מתן מענה לפניות, שימור קשר עם לקוחות וטיפוח קשרים עסקיים קיימים.

4.3 העובד מתחייב לפתח את המערכת המשותפת ובכלל זה פיתוח התיק הקיים ונקיטת פעילות שיווקית אחרת לשם צירוף לקוחות חדשים"

תנאי שכרו נקבעו על פי מסגרת תפקידו במערכת המשותפת כדלקמן:

"6.3.4 בנוסף למשכורת יהא המנהל זכאי לעמלת מכירה בשיעור של 10% מפרמיה משותפת נטו המבוססת על דוחות כספיים נפרעים חודשיים, (להלן "עמלת המכירה").

6.4 חלק מרווחי המערכת המשותפת

א. המנהל יהא זכאי ל 24.95% מרווחי המערכת המשותפת לאחר הוצאות חלוקת רווחי המערכת המשותפת, תבוצע לא יאוחר מתום 3 חודשים מתום כל שנת מס, או עם פרסום המאזן השנתי המוקדם מבניהם".

7. כאמור לעיל, בשנת 2006 נערך מיזוג בין חברות, מעסיקתו של התובע וסוכנות אילן בק. חברת איאון אמינים, מעסיקתו של התובע, הייתה התאגיד הקולט וסוכנות אילן בק שולבה לתוכה.

הנתבעת טענה, כי בהליך המיזוג נקבע מפורשות, כי מחלקות ביטוח החיים של אמינים ושל אילן בק, ימשיכו לפעול כשתי מחלקות נפרדות גם לאחר המיזוג.

לטענתה, בעת המיזוג הובהר לתובע על ידי יו"ר החברה מר אילן בק, כי המיזוג לא ישנה את מסגרת אחריותו ותפקידיו של התובע וכי הוא ימשיך להיות אחראי על מחלקת ביטוח החיים במערך המקורי של אמינים בלבד בסניף התל אביבי של החברה הממוזגת ולא יהיה לו כל קשר למערך של סוכנות אילן בק.

עוד נטען, כי ביום 27/2/207, זימן מר אילן בק את התובע לשיחה ובמהלכה הודיע לו על כוונתו לבצע שינוי ארגוני בחברה אשר במסגרתו יאוחדו שתי המחלקות הנפרדות ובראש המחלקה יעמוד מר שלומי שחם, מקבילו של התובע בחיפה. לפיכך הודיע התובע על סיום עבודתו בנתבעת אולם יחד עם זאת הועלתה אפשרות כי התובע ימשיך ליתן שירותים לחברה כסוכן משנה עצמאי.

8. מר בק העיד בדבר ידיעתו של התובע כי הוא לא ינהל את הסניף בחיפה וזאת במסגרת שיחה שנערכה בין השניים בה הובהרו לתובע הדברים,

ש. אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך. פיסקה 3. מדוע לדעתך הדבר הזה שאתה ממנה את שלומי שחם שפועל בתחום חיפה צריך למנוע מהתובע להיות גם אחראי על חיפה.

ת. אני לא רואה שאני ממנה את שלומי שחם. הוא ניהל את הקטע הפנסיוני בחיפה שנים רבות לפני המיזוג. הובהר לתובע על ידי באופן שאינו משתמע בשתי פנים בשתי שיחות, האחת המצויינת בסעיף 7 שהיתה יחד עם קריאל במלון אינטר לפני המיזוג, ואחת שהיתה מיד כשנכנסתי לתפקיד במשרדי הנתבעת ברח' המרד, הובהר שהיחידות של ביטוח חיים תהיינה בשתי יחידות נפרדות. כאשר היחידה התל אביבית בניהולו של התובע תמשיך בדיוק להתנהל כפי שהיה לפני המיזוג והיחידה החיפאית בראשותו של שחם כנ"ל", (עמ' 36 לפרוט' ש' 18-25).

עדותו של מר בק בעניין זה הייתה מהימנה ומשכנעת. מעדותו עלה, כי התובע הבין והפנים את העובדה כי הוא לא ינהל את הסניף בחיפה וכי ככל הנראה מר שלומי שחם יבחר לנהל את שני הסניפים יחדיו לאחר המיזוג כפי שהיה בפועל. לאור זאת התובע אף לא ביקש להיות מעורב בניהולו של הסניף בחיפה ואף לא להתחבר למערכת המחשב בחיפה,

"ראשית בשיחה וגם באינטר וגם בשיחה השנייה, טיטואני הבין והייתה שיחה מאוד פתוחה בעניין הזה שיש קשר רב שנים ועמוק מאוד ביני לבין שחם שהולך איתי בשלושה תפקידים מן העבר ממקום למקום. אמרתי לו בצורה מפורשות שמירב הסיכויים אחרי תקופת המעבר הקצרה שהמערכות תמשכנה לתפקד באופן נפרד. סביר יותר ששחם יהיה זה שיקבל מינוי כולל. באופן חד משמעי התובע אמר לי שהוא מבין אותי. יתירה מכך, אנחנו אנשים ותיקים מאוד בענף… במבחן המעשי בשטח ברור לחלוטין שהתובע הבין כהלכה את השיחות שלי איתו, כי הוא לא ניסה לא דרש ולא פנה ולא ביקש להיות בקשר כלשהו עם איזשהו מרכיב בפעילות סניף חיפה, כולל התחברותו למחשב. ואני רוצה לציין עובדה שמצויה בתצהירי שהמערכות פעלו כמערכות נפרדות", (עמ' 36 לפרוט' ש' 31- עמ' 37 ש' 7).

9. אין חולק, כי התובע המשיך לנהל את הסניף התל אביבי ובראש הסניף החיפאי עמד מר שלומי שחם אשר ניהל בפועל, כל התקופה את הסניף החיפאי במקביל לניהולו של התובע את הסניף התל אביבי.

שחם העיד על קיומם של מערכות נפרדות למרות המיזוג בין החברות. המציאות לדבריו הייתה שכל מחלקה התנהלה בנפרד, כל מנהל הפעיל את הצוות שלו והמשיך לעבוד עם מערכת המחשב שלו,

"ש. כשאתה מדבר על המחלקות בחיפה ובתל אביב, אתה יכול להראות לי מסמך רשמי שמדבר על מחלקות שונות של תל אביב וחיפה?

ת. אין שום מסמך רשמי מכיוון שהכל נשאר כפי שהיה לפני המיזוג ולאחריו.

ש. תסכים איתי שזה לא נשאר כפי שהיה אתם הפכתם ליחידה אורגנית אחת האם נכון?

ת. אתה מדבר על רמת האב, כולנו קבלנו תלוש של הנתבעת.

ש. אם הכל היה הנתבעת איך לא עשו הפרדה בין המחלקות?

ת. ההפרדה היתה מציאות. כל אחד המשיך לטפל במבוטחים שלו, להפעיל את הצוות שלו ולהמשיך לעבוד עם מערכת המחשב שלו ומספרי הסוכן שלו ועם המחוז הספציפי בביטוח חיים בחברת הביטוח בו הוא קשור", (עמ' 24 לפרוט' ש' 19-27).

שחם העיד כי מר בק הבהיר באופן מפורש, כי מחלקות ביטוח החיים בחיפה ובתל אביב לא ימוזגו בתקופה הרלוונטיות לכתב התביעה,

"ש. בתצהירך אתה כותב בסעיף 4 א' מה זה מפורשות?

ת. אמירה שאני שמעתי מאילן באותה פעם שסיפרתי שהייתי בתל אביב. אילן אמר מפורשות, "בשלב הזה החלטתי שאינני ממזג את מחלקות ביטוח החיים", (עמ' 25 לפרוט' ש' 10-12).

מר שחם העיד על תפקודו לאחר שהתובע פוטר מהנתבעת. לדבריו, לאחר פרישתו של התובע שונה תפקידו בנתבעת וכן הסכם העסקתו, אפיון המערכת גם כן שונה לאחר המיזוג,

"ש. אחרי שיוסי פרש מהמערכת שונה הסכם העבודה שלך ומתי?

ת. המיזוג היה ב 1/10/2006 לדעתי יוסי התחיל לסיים את עבודתו באפריל וזמן קצר אחרי זה שונה ההסכם.

…

ש. עד אפריל 2007 המיכונים היו שונים?

ת. לא. בערך משהו בסדר גודל של 4 חודשים אחרי שאני נכנסתי לתפקיד עשינו אפיון של המערכת ואז הרחבנו את המערכת על בסיס המערכת שהייתה בתל אביב, עשינו שדרוג ולדעתי היה סוף 2007 משהו כזה.

ש. האם אתה היית עד לשיחות שהתנהלו בין אילן בק לבין יוסי?

ת. זה היה קצת אחרי המיזוג. הייתי בתל אביב פעם אחת למפגש היכרות. אילן הכיר לי את יוסי. זה הקולגה שלך מתל אביב ושום דבר לא מעבר לזה….", (עמ' 22 לפרוט' ש' 21- עמ' 23 ש' 6).

10. עדותו של שחם הייתה מהימנה ומשכנעת. בעדותו חיזק שחם את טענת הנתבעת, כי לא היה מיזוג בפועל של מחלקות תל אביב וחיפה והתובע, המשיך לנהל את המחלקה בתל אביב ללא כל נגיעה לסניף בחיפה. יובהר, כי מר שחם, בעת מתן עדותו לא היה עובד של הנתבעת, דבר המהווה חיזוק למהימנותו ואמינותו של עד זה.

11. קריאל אף הוא העיד לגבי ידיעתו של התובע כי הוא ימשיך לנהל את המחלקה בתל אביב לאחר המיזוג והיא בלבד. קריאל נשאל בהקשר זה לעניין כרטיס הביקור של התובע ועל כך שלא צוינה בו ההפרדה בין המחלקות,

"בשלב זה אני משעשיתי זה שימשתי כיועץ בעניינים שהוא פנה אלי והנושא הזה הובהר בעניין מעמדו של יוסי בשיחות שהיו גם לי וגם לאילן בק בנוכחותי עם יוסי ולכן לא היה באותו שלב מקום לעשות שינוי. היה גם נכון שהחברה איאון אמינים עמדה בפני שינוי שם לאיאון ישראל ואז יכול להיות שהיה צריך לעשות מחדש כרטיסי ביקור. אבל בזה לא הייתי מעורב", (עמ' 30 לפרוט' ש' 31- עמ' 31 ש' 3).

יובהר, כי טענות התובע בדבר כרטיס הביקור שלו אשר ניתן לו על ידי הנתבעת אינן יכולות לעמוד כבסיס עיקרי לתביעתו בהיעדר ראיות אחרות ממשיות בפועל. העובדה כי בכרטיס הביקור של התובע נרשם כי הנתבעת הנה בעלת שני סניפים וכי התובע הוא מנהל ביטוח חיים בנתבעת הנה נתון טכני ולא מהותי ועל כן, לא מצאנו מקום לדון בעניין זה ביתר פירוט.

12. כאמור התובע טען, כי היות ואיאון אמינים מוזגה עם אילן בק הרי שהוא זכאי לרווחים אשר נבעו מהסניף החיפאי כאמור.

יודגש, כי התובע אינו טוען ואינו מפרט כל עבודה בפועל אשר נעשתה על ידו בסניף החיפאי אלא הוא תולה את טענתו בכך, שלפי תנאי העסקתו היות ונקבע כי הוא זכאי לרווחים מה -"המערכת המשותפת" הרי שזכאי הוא גם לרווחים שהתהוו מהסניף החיפאי, משל היה שותף בחברה אשר זכאי לכל רווחיה.

עדותו של התובע באשר לתפקידו בסניף בחיפה הייתה מתחמקת ומגמתית. מעדותו עלה, כי אף גורם מהנהלת החברה לא מינה אותו לתפקיד וכי הדבר נעשה באופן "אוטומטי",

"ש. מי מינה אותך לתפקיד הזה ומתי.

ת. אני הייתי מנהל אגף ביטוח חיים של החברה ולתוכה התמזגה מחלקת ביטוח חיים של חיפה והראיה שזו אותו ח.פ. ואותו חשבון עמלות.

ש. כלומר אף אחד לא מינה אותך בסוף 2006 או בתחילת 2007 להיות אחראי על האופרציה של הסניף בחיפה.

ת. בעצם תפקידי הייתי ממונה גם על הסניף בחיפה. סביר להניח שאם היו עוד מספר חודשים שהייתי עובד הייתי גם משאיר את רישומי בסניף הזה.

…

ש. נכון שבסוף 2006 או תחילת 2007 אף אחד לא בא ומינה אותך להיות אחראי גם על האופרציה של חיפה?

ת. לא נכון. ב 11/10/06 את המיזוג באופן אוטומטי נרשם מנהל אגף ביטוח חיים של החברה. אני הייתי מנהל איאון ישראל ולא הייתה הפרדה.

ש. לא היה אף אדם שבא ואמר לך אלא זה נעשה אוטומטית.

ת. נכון", (עמ' 19 לפרוט' ש' 18-32).

בעדותו אכן עלה, כי התובע מעולם לא פיקח וניהל את הסניף בחיפה וכי לא הייתה לו כל אינטראקציה עם מנהל סניף חיפה מר שחם,

"ש. אני אומר לך שמעולם לא נתת שום הוראה למר שחם. מעולם לא פיקחת עליו ומעולם לא ביקרת את עבודתו.

ת. נכון, כיוון שהיה רק מספר חודשים שהמיזוג התבצע. התעסקתי גם עם דיווחים של סניף חיפה לחברה הראשית, שלומי שחם עשה את עבודתו כמו שצריך. סביר להניח כמו שאמרתי קודם הייתי משאיר גם את רישומי על סניף זה", (עמ' 20 לפרוט' ש' 5-9).

התובע אף אישר בעדותו כי היו מערכות מחשוב נפרדות בין המחלקות, מספרי סוכן שונים, מפקחים אזוריים שונים של חברות הביטוח, הפרדה בין לקוחות ומבוטחים ועל אי מעבר של לקוחות ומבוטחים בין המחלקות.

עוד עלה בעדותו של התובע, כי זה מעולם לא ביקר בסניף בחיפה ולא פעל באופן אקטיבי ויזום למען הסניף בחיפה והדברים מדברים בעד עצמם,

"ש. נכון שלא ביקרת מעולם בסניף חיפה?

ת. נכון.

…

ש. סעיף 25 לתצהירך. כלומר אתה מאשר לי שאתה לא פעלת אקטיבית למען הסניף בחיפה.

ת. נכון, התכוונתי שלא נפגשתי ביוזמתי עם לקוחות מחיפה", (עמ' 20 לפרוט' ש' 24-31).

13. לאחר שקילת טענות הצדדים, העדויות והראיות שהובאו בפנינו אנו קובעות, כי יש לדחות את תביעות התובע.

באם נבחן את הסכם העסקתו של התובע נראה, כי תנאי שכרו הוגדרו ממסגרת העסקתו ותפקידו בפועל כפי שהיו בעת החתימה על הסכם ההעסקה.

התובע היה אחראי על המערכת המשותפת "אמינים עוז" ובכלל זה לתפעולה, איוש הצוות, בדרכה, ניהול שוטף, מכירות פיקוח וניהול הפעילות. על תפקידו זה נקבע שהתובע זכאי לעמלות ורווחים מהמערכת המשותפת. התובע היה זכאי לתשלומים כאמור אשר נבעו ישירות מתפקידו וממסגרת עבודתו. לא ניתן לנתק בין הגדרת תפקידו לתנאי שכרו של התובע.

באופן זה, לא ניתן לקבוע, כי התובע זכאי לרווחים ולתשלומים אשר אינם נובעים מתפקידו בפועל.

חוזה העסקתו של התובע נחתם כאשר הנתבעת, בזהותה הנוכחית, כלל לא הייתה קיימת ועל כן, לא ניתן היה במסגרת חוזה זה לעגן את זכויותיו של התובע ביחס לזהותה של הנתבעת נכון לתקופה הרלוונטית.

מכיוון שהסכם העסקתו של התובע לא שונה לאחר המיזוג בשנת 2006 הרי שלא ניתן להקיש מהסכם העסקתו של התובע עם חברת אמינים על זכויותיו נכון לשנת 2006, לאחר המיזוג ולאחר השינויים המהותיים שנעשו בנתבעת.

על כן, במקרה כזה יש לבחון את תפקידו של התובע בפועל ויש להקיש, מכוונת הצדדים בחוזה העסקתו, על זכויותיו של התובע נכון לאותו מועד.

לאחר בחינת שני הפרמטרים דלעיל נוכחנו, כי התובע איננו זכאי לתשלומים אשר נתבעו על ידו בכתב התביעה.

כאמור לעיל, תפקידו של התובע בפועל לא כלל כל מעורבות עם סניף חיפה ועל כן, אין הוא זכאי לתשלומים שונים הנובעים מרווחי הסניף.

באשר לכוונת הצדדים –

בהסכם העסקתו של התובע קיים כאמור קשר ישיר בין תפקידו לבין תנאי שכרו. היות שבעת כניסתו של התובע לתפקיד, מסגרת אחריותו חלשה על כל היקפה של החברה, לא היה כל צורך לבצע הפרדה ולבאר, כי התובע זכאי לרווחים ופרמיות הנובעים רק ממסגרת אחריותו ותפקידו בפועל.

בשנת 2006, לאחר המיזוג, גדל היקף עבודתה של החברה , אול ם עבודתו של התובע נותרה כמות שהיא ולראיה כאמור לעיל, בראש הסניף החיפאי עמד מר שלומי שחם אשר אין חולק, כי זה עבד, ניהל והיה אחראי על הסניף החיפאי והוא בלבד. ודוק, התובע אף לא הציג בפנינו כל ראיה ואף הדבר לא עלה מעדותו, כי ניהל את הסניף החיפאי.

ראיה נוספת לאי עמידתו של התובע בראש הסניף החיפאי הנה, כי התובע פוטר לאחר שהוחלט כי אחד מבין השניים, התובע או שלומי שחם ינהלו את המערכת המשותפת – סניף חיפה ותל אביב. ובמילים אחרות קודם לכך, כל אחד מהשניים היה אחראי על הסניף שבאחריותו.

כוונת הצדדים אשר באה לידי ביטוי בהסכם העסקתו של התובע היא קיומו של קשר בין אחריותו ותפקידו של התובע לבין תנאי שכרו. לא מצאנו כל סממן אשר ניתן ממנו לקבוע, כי התובע היה זכאי לעמלות ותשלומים נוספים אשר אינם נובעים ממסגרת תפקידו.

14. במצב דברים זה אין כל בסיס משפטי לטענותיו של התובע בדבר זכאותו להפרשי שכר.

15. דמי הודעה מוקדמת

התובע טען, כי פוטר מעבודתו תוך התראה של 4 ימים בלבד ועל כן, זכאי הוא לדמי הודעה מוקדמת מהנתבעת.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו דוחים את תביעתו של התובע. מעדותו של התובע והראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובע ידע היטב על מועד סיום עבודתו בנתבעת ועל הכוונה לפטרו מבעוד מועד. עדותו של התובע בעניין זה הייתה מתחמקת ובלתי מהימנה כפי שיפורט להלן.

מעדותו של התובע עלה, כי עוד בחודש מרץ 2007 הוא ידע על הכוונה של הנתבעת לאחד את מחלקות תל אביב וחיפה ולהעמיד בראשן מנהל – התובע או מר שלומי בק,

"ש. אני אומר לך שבשלב כלשהו הייתה שיחה בינך לבין אילן בק שבה אילך אמר לך שהוא שוקל לאחד את מחלקת חיפה ומחלקת תל אביב וכאשר האיחוד יקרה או שלומי או אותה כנראה תצטרכו לעזוב.

ת. זו אותה שיחה שאני יזמתי ובמסגרת השיחה שיזמתי העלה מר אילן בק את הנושא הזה", (עמ' 14 לפרוט' ש' 27-30).

עוד התברר, כי ביום 10/4/07 התובע ומר אילן בק כינסו את מחלקת ביטוח החיים בסניף תל אביב והודיעו, כי התובע עוזב את תפקידו. התובע התחמק וטען כי באותה שיחה לא נאמר כי הוא עוזב את החברה אלא רק כי הוא עוזב את תפקידו. עדותו של התובע בעניין זה הייתה מגמתית שכן הוא טען, כי סבר לתומו שהוא נשאר בחברה ויקבל תפקיד אחר למרות שלא ייעדו לו דבר בהנהלת החברה,

"ש. אני מזכיר לך שב- 10/4/07 אילן ואתה נפגשתם עם צוות המחלקה שלך ובישרת להם שאתה עוזב בסוף מאי.

ת. לא נכון. נפגשנו עם המחלקה והיה שינוי תפקיד שאני עוזב את מחלקת תל אביב אבל לא היה שום התייחסות מה אני עושה הלאה. לא יהי פיטורין. היה שאני מפסיק את פעילותי במחלקת ביטוח חיים אבל לא פוטרתי.

ש. ב 10/4/07 הודיעו לך שאתה מפסיק להיות מנהל ביטוח חיים.

ת. אילן בק הודיע את זה למחלקה אין לי מושג מה הוא ייעד לי", (עמ' 15 לפרוט' ש' 12-18).

ועוד,

"ש. יש הבדל בין כנראה לבין החלטה. אני שואל אותך על ההחלטה. ב 10/4/07 נמסר לצוות שלך בנוכחותך הודעה שאתה מפסיק להיות מנהל מחלקת ביטוח חיים. האם ההחלטה הזאת נמסרה לך יחד עם כל העובדים.

ת. בהודעה נמסר גם שהוא מחליף אותי עם שלומי.

ש. אילן אומר לך בסוף מרץ את מה שהוא אומר. אילן אומר לך ולעובדים ב 10/4/07 את מה שהוא אומר. אין לך תפקיד חדש ואתה לא יודע מהו, אתה פונה לאילן והוא אומר לך נחשוב. אתה אומר שקיבלת את הודעת הפיטורין כרעם ביום בהיר.

ת. נכון", (עמ' 16 לפרוט' ש' 1-8).

מר בק העיד, כי מספר ימים לפני ישיבת העובדים הודיע לתובע כי הוא יסיים את עבודתו ביום 31/5/07 וכדלקמן,

"ש. אתה יכול לציין בפני לגבי סעיף 19 לתצהירך, מהו המועד ומתי התאריך שסיכמתם שיחסי העבודה יסתיימו ב 31/5/07?

ת. לפני ישיבת העובדים ב 10/4 כמה ימים קודם. אני ישבתי איתו לבד. אני דיווחתי לרוני המנכ"ל.

…

ש. מה אתה אמרת לצוות המחלקה

ת. בפורום העובדים נאמר שהתובע מסיים את עבודתו. נאמר גם שבהחלט ייתכן מצב שאנו נמשיך לשתף פעולה. שכל המחלקה תעבור לניהול של שלומי, כולל חיפה ותל אביב, מה שלא נאמר לעובדים, שזה מועד ספציפי מדוייק מתי זה יקרה", (עמ' 41 לפרוט' ש' 7-24).

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את גרסתה של הנתבעת וקובעים כי התובע ידע על פיטוריו הצפויים כחודש ימים לפני כניסת הפיטורין לתוקף זאת למרות שאין כל תיעוד בכתובים לכך.

16. בטרם סיום יוער, כי טענת התובע, כי חשש שהנתבעת תתנכל לו כפי שלכאורה התנכלה לעובדים אחרים ועל כן, לא הלין על אי קבלת הסכומים הנתבעים על ידו קודם לכן הנה טענה סתמית ואין מקום לדון בה במסגרת פסק דין זה.

16. לאור כל האמור לעיל תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.

התובע, קיבל את כל זכויותיו על פי דין מהנתבעת ולא מצאנו, כי התובע זכאי לתשלומים נוספים כלשהם.

התובע ניהל הליך סרק כנגד הנתבעת. הנתבעת שילמה לתובע את כל התשלומים המגיעים לו על פי דין ואף יתרה מכך. התובע זכה לפיצויים ומענקים מהנתבעת בתום תקופת עבודתו.

17. התביעה שכנגד

במסגרת הסכם העסקתו של העובד, חתם זה על נספח נאמנות סודיות ואי תחרות אשר נקבע בו כדלקמן,

"3.1 העובד מתחייב בזאת כי החל מהמועד הקובע יחדל לחלוטין מכל פעולותיו עסקיו וטיפולו בלוקחות בענף הביטוח, שלא באמצעות העסקתו אצל המעסיק כאמור בהסכם זה.

3.2 כמו כן מתחייב העובד כי במשך 18 חודשים לאחר סיום הקשר שבין הצדדים מכל סיבה שהיא ימנע העובד מכל התקשרות או פעילות המתחרה או העשויה לפגוע באינטרסים של המעסיק ו/או המוניטין שלו בכל הקשור לפעילותו בעצמו ובין בגוף משפטי אחר שבהשתתפותו, לרבות הימנעות מכל פניה ו/או קשר מקצועי מסחרי אל מתחרי המעסיק ו/או לקוחות המעסיק עבורם ביצע העובד עבודות שונות במהלך עבודתו אצל המעסיק ו/או לקוחות אליהם נחשף כתוצאה מעבודתו אצל המעסיק".

18. יחד עם זאת ומתוך איזון בין חובותיו וזכויותיו של התובע נקבע בהסכם, כי תיקי לקוחות אותם יזם העובד על בסיס אישי יוותרו אצל העובד וכדלקמן,

"2.1 תיק שיפתח על בסיס קשרים אישיים הנו תיק שיקבל אישור מאפרים קריאל או מלאה קוץ בעת פתיחתו ויסומן כתיק אישי ויפתח בחברת הביטוח עם מספר מזהה נוסף מעבר למספר של אמינים".

19. סעיף 8.1 להסכם קובע כי במקרה של סיום העסקה מכל סיבה שהיא, יהא זכאי העובד למענק בקשר להתחייבותו לסודיות ואי תחרות כדלקמן:

"א. עד 3 שנות עבודה, 50% מ – 24.95% מהרווחים ב – 12 החודשים האחרונים.

ב. מעל 3 שנות עבודה, 50% מ – 24.95% מהרווחים, ב – 18 החודשים האחרונים.

8.2 למען הסר פסק, מוסכם כי במקרים המנויים בס"ק 8.1 לעיל, לא תהיה לעובד כל זיקה נכסית לתיק ביטוח החיים כפי שיהיה באותה עת אצל המעסיק.

8.3 במקרה של הפסקת פעילות המערכת המשותפת, מכל סיבה שהיא, תועבר לעובד הבעלות בתיקים שייעשו ביוזמתו על בסיס קשרים אישיים בלבד".

20. במסגרת סיום עבודתו של העובד ובנוסף לכספים ששולמו לו כגמר חשבון, שולם לו סכום נוסף בסך של 109,000 ₪ בתוספת מע"מ, כמענק הפסקת פעילות בהתאם לסעיף 8.1 להסכם ההעסקה.

21. הרקע העובדתי

בסמוך למועד סיום עבודתו העביר העובד לחברה רשימת לקוחות על בסיס קשרים אישיים, (להלן "רשימה א") ודרש להעביר את הלקוחות המנויים בה למספר הסוכן שלו. העובד לא רשם את הלקוחות אשר נמנו ברשימה תחת מספר סוכן נפרד כפי האמור בסעיף 2.1 להסכם העסקתו. למרות האמור החברה אישרה לעובד לפנות ולהעביר אליו לקוחות מרשימה א' ללא בדיקה ומתוך אמון שרכשה לו.

ביום 18/7/07 העביר העובד רשימה נוספת של לקוחות אישיים לטענתו. החברה החליטה לבחון את רשימה ב' וכן את רשימה א' ולטענתה נוכחה כי מבוטחים רבים אשר נכללו ברשימות אינם עונים על ההגדרה של מבוטחים על בסיס קשר אישי כאמור בהסכם העסקתו. כך לטענתה, מדובר במבוטחים אישיים של מר קריאל ואף לקוחות אשר עברו לחברה אף טרם כניסתו של העובד לתפקידו.

22. לטענת החברה, במקביל לכך החלה נטישה של לקוחות רבים את החברה ולאחר בירור התברר כי העובד ערך פניות למבוטחים והעבירם למספר הסוכן האישי שלו ללא ידיעתם, (ראה דוגמאות בנספח ט' לכתב התביעה שכנגד המתוקן).

התובע לטענתו, החתים את הלקוחות על מספר הסוכן האישי שלו וכך זוכה בעמלה מחברת הביטוח בגינם. כך למעשה, הועברו פרמיות לידי העובד והחברה נדרשה להשיב מקדמות לחברות בגין מבוטחים אשר לא השלימו תקופת אכשרה לחברות הביטוח.

עוד טענה החברה, כי חלק מהלקוחות שהוחתמו על ידי העובד הועברו על מספר סוכן של חברת "שוחר טוב" אשר שימשה כחברת קש של התובע.

עוד נטען, כי בתקופת עבודתו העובד סייע בהקפאה והעברה של פוליסה בסכום של למעלה מ 1,000,000 ש"ח לחברת הביטוח מגדל באמצעות אחיו מר ראובן טיטואני. קופות הגמל אשר נפתחו נרשמו על שמו של העובד וכל העמלות הועברו ישירות לידיו. כל זאת, במהלך עבודתו של העובד בחברה.

23. לאור הדברים דלעיל, פנתה החברה לעובד עוד ביום 2/9/07, טרם הגשת כתב התביעה על ידו וטענה, כי מעשיו מהווים הפרת אמונים וחוסר תום לב. החברה דרשה מהעובד לחדול לאלתר מפניה אל לקוחות החברה.

24. מכאן ולהלן נבחן את טענות החברה בכתב התביעה שכנגד וכפי שיפורט להלן

25. גריעת לקוחות

החברה טענה, כי העובד הביא לגריעת לקוחות וסך כל הנזקים אשר נגרמו לחברה בגין האמור מסתכם בסך של 96,000 ₪. החברה ביססה סכום זה על הפסד ממוצע של 4,000 ₪ לחודש במכפלת 24 חודשים שכן לטענתה, כאשר סוכן מוכר את תיק הביטוח שלו נהוג לחשב את המחיר על פי התגמול החוזי במכפלת 24 חודשים.

החברה צירפה לכתב התביעה המתוקן בנספח ט', בקשות רבות לשינוי סוכן אשר הופנו על ידי העובד לחברת כלל על מנת שיעברו לטיפולו או לחברת שוחר טוב.

העובד טען, כי לא שידל לקוחות ולא פנה אליהם באופן יזום וכי הסכם הגבלת העיסוק איננו עומד בדרישות הדין וההלכה. לטענתו, מספר מועט של לקוחות פנה אליו לצורך המשך טיפול וכי לקוחות רבים החליטו לעזוב את החברה בשל ניהול כושל.

26. מעדותו של העובד עלה, כי למרות האמור בהסכם העסקתו, הוא לא פנה לקבלת אישור מאפרים קריאל או לאה קוץ לפתיחת תיקים אישיים ולטענתו התבקש לעשות כן רק במועד סיום עבודתו.

כך או כך, העובד טען, כי היו לו כ – 40 תיקים אישיים. העובד הכחיש את הקבוע בהסכם העסקתו לפיו, בהתאם למוסכם, יוכל להמשיך לעבוד רק עם הלקוחות האישיים שאושרו לו ולא עם לקוחות אחרים וטען, כי הלקוחות עברו לטיפולו ביוזמתם. כך הכחיש, כי קיבל סכום בסך של 109,000 ₪ תמורת אי תחרות מהחברה,

"ש. אתה ידעת שלפי ההסכם שלך נספח ב' כשאתה עוזב את החברה מותר לך להמשיך לעבוד עם הלקוחות של ס' 2.1 ואסור לך לעבוד עם לקוחות אחרים?

ת. לא נכון.

…

ש. אישרת לי קודם שאלה הם ההסכמים שמחייבים גם אותך. איך התשובה הזאת מסתדרת עם התשובה שלפיה מותר לך לעבוד גם עם לקוחות שלא כלולים בס' 2.1

ת. אני פירשתי את הנספח הזה של לקוחות שרוצים ומעוניינים לבוא לעבוד איתי, ובמפתיע זה השתנה בגלל שאפשר לעבוד איתם.

…

ש. אני מפנה אותך לס' 8 לנספח ב' לתצהירך. יש בו שלושה תתי סעיפים. אני אומר שמה שכתוב פה שכאשר אתה עוזב את העובדה אתה מקבל מענק חד פעמי נוסף ותמורת המענק החד פעמי הזה אתה מתחייב שלא תהיה לך כל זיקה נכסית בתיק ביטוח החיים למעט לקוחות שהוגדו כלקוחות על בסיס קשרים אישיים ורק איתם מותר לך לעבוד. האם אתה מסכים?

ת. לא.

…

ש. אני מזכיר לך. אילן בק מצהיר בסע' 26 לתצהירו שקיבלת סך של 109,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ת. אני לא זוכר את הסכום", (עמ' 7 ש' 17- עמ' 8 ש' 19).

העובד טען, כי סבר שלקוחות יכולים לפנות אליו למרות האמור בהסכם העסקתו ומבחינתו, מדובר היה בעניין שולי ובמספר בודד של לקוחות,

"ש. אתה הבנת שאחרי סיום יחסי עובד ומעביד מותר לך לפנות לכל הלקוחות של הנתבעת ללא שום הגבלה.

ת. לא הבנתי כך. אני הבנתי שלקוחות יכולים לפנות אלי ולא אני אליהם.

ש. אם כך מה המשמעות של תיק הלקוחות על בסיס קשרים אישיים לפי ס' 8.1 ו – 8.3 להסכם מה אתה ידעת הבנת וחשבת

ת. תיק הביטוח של אמינים היו עשרות אלפי לקוחות. כמובן שהכוונה הייתה שלא אקח את כל עשרות אלפי הלקוחות אבל אם היו מעטים כמו 40 שפנו אלי בגלל שירות לקוי בגלל שעזבתי וביקשו כמו העדים הקודמים שאטפל בהם, מבחינתי זו הייתה כמו טיפה בים.

…

ש. אם ככה אני חוזר שוב לשאלה ששאלתי אותך בהתחלת החקירה שלך. ס' 2.1 להסכם, בתקופת עבודתך כמה לקוחות היו שהיה צריך לרשום אותם לפי 2.1 אבל לא רשמת אותם כי לא היה לך זמן.

ת. אמרתי שזה לא היה חשוב. אני מניח שהיו כ – 20 לקוחות ובהערכה גסה שלי, לכן זה לא היה חשוב", (עמ' 8 לפרוט' ש' 29 – עמ' 9 ש' 13).

העובד לא ידע להסביר את פשר הסתירה כאשר מצד אחד הוא טוען כי היו לו כ 20 לקוחות על בסיס אישי ומנגד הגיש לחברה רשימה בת 130 לקוחות לכאורה על בסיס קשרים אישיים,

"ש. בהתחלת החקירה שלך אמרת לי שלקוחות לפי ס' 2.1 להסכם יש כ – 40. אחר כך תיקנת ואמרת שיש כ – 20. אם ככה מדוע הגשת רשימה של 130 לקוחות.

ת. אלה הלקוחות שבסיום עבודתי נראו לי כלקוחות על בסיס היכרות אישית ואותם העברתי.

ש. אבל קודם אמרת שמדובר ב 20 או 40 לקוחות, איך אתה אומר שמדובר ב 130.

ת. אני מתקן. אז מדובר ב 130 לקוחות עברו שלוש שנים", (עמ' 9 לפרוט' ש' 26-30).

סוכנות שוחר טוב

חלק מלקוחות החברה עברו כאמור לסוכנות "שוחר טוב". החברה טענה, כי סוכנות שוחר טוב הנה סוכנות קש שיצר העובד על מנת שיוכל להסוות את מעבר לקוחות החברה אליו לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים.

החברה צירפה לכתב התביעה המתוקן מסמך שכותרתו: "פוליסות לביטוח סיעודי ע"ש סתו יוסי ויסקר דוד". במסמך נושא לוגו חברת שוחר טוב, סוכנות לביטוח ובחתימתו של העובד, כמומחה להסדרים פנסיונים בחברת שוחר טוב.

מסמך זה, נספח י' לכתב התביעה המתוקן מעיד לכאורה על מעורבותו של העובד בסוכנות הביטוח "שוחר טוב" ועל מעברם של לקוחות החברה אל סוכנות שוחר טוב במסווה כאשר מדובר למעשה בלקוחות שעברו לעובד.

העובד טען באופן סתמי, כי לא היה לו כל קשר עסקי עם סוכנות שוחר טוב וכי רק שכר חדר במשרדם.

טענת החברה, כי לקוחות רבים עברו לטיפולו של העובד מבלי שאושרו כלקוחות אישיים שלו, אומתה בחקירתו

"ש. האם אתה כיבדת את האישור של הנתבעת ועבדת רק לפי הרשימה נספח יד'

ת. כן.

ש. אני מפנה אותך לנספח טו' לתצהיר בק. שאול מעוז – נכון שהוא לא אושר ברשימה.

ת. נכון.

ש. נכון שהוא עבר לטיפולך אחרי שעזבת.

ת. לא נכון, אם תשים לב כתוב העברה לטובת שוחר טוב ולא לטובתי.

ש. לגבי כל אחד ואחד מהנספחים, יוסי עזר, נכון שהוא לא אושר ברשימה ונכון שהועבר לטיפולך

ת. הוא עבר לטיפולי לפי בקשת הלקוח.

ש. ונכון שהוא לא ברשימה

ת. נכון.

ש. דני אברבנאל

ת. אותה תשובה

ש. אברהם ואהב

ת. אותה תשובה

ש. תומס שוורץ

ת. אותה תשובה

ש. כלומר זה נכון לגבי השמות שבנספח טו'

ת. לאו דווקא, זה כל מיני לקוחות שהגיעו אליי ורצו שאמשיך בטיפול.

ש. אליעזר כהנא. האם זה נכון שהוא לא הופיע ברשימה נספח יד והאם נכון שהוא עבר לטיפולך

ת. נכון לפי בקשת הלקוח.

ש. דן נרגד/דיא. אותה שאלה.

ת. אותה תשובה.

…

", (עמ' 10 לפרוט' ש' 6 – 29).

טענותיו בדבר אי הקשר בינו לבין שוחר טוב היו מתחמקות ומגמתיות,

"ש. שירי שחם.

ת. לא מופיעה ברשימה. והיא הועברה לטיפולי לבקשתה ממשרד עו"ד יגאל ארנון.

ש. אם היא הועברה לטיפולך לבקשתה איך זה שהיא מבקשת להעביר את הטיפול לסוכן שוחר טוב.

ת. משום שאני ישבתי שם כשוכר מבנה סוכנות שוחר טוב והיא פנתה לשוחר טוב ושלחו לה את הטופס הזה ואחר כך היא עברה לטיפולי אני לא מכחיש את זה.

העובד המשיך בעדותו המגמתית בעניין הלקוחות הרבים שהעביר לטיפולו לאחר סיום היחסים בין הצדדים ולמרות מספרם הרב לא הכחיש את הדברים,

ש. אני מראה לך את הטופס של שרבי.

ת. הוא עבר לטיפול של שוחר טוב.

ש. ולא לטיפולך?

ת. אני לא זוכר.

…

ש. נורית שמיר.

ת. אני זוכר אותה.

ש. נכון שהיא עברה לטיפולך והיא לא ברשימה.

ת. כן. אחר כך היא עברה לטיפולי במסגרת מעסיק שלם שהוא עד היום בטיפולי. חברת הכרם.

ש. רשימת 17 העובדים של חברת הכרם אותו הדבר כמו נורית שמיר.

ת. שמיר חתמה בשם כל העובדים כמנהלת העובדים של חברת הכרם", (עמ' 12 לפרוט' ש' 8-20).

27. העובד לא הצליח להתמודד עם הראיות המבוססות של החברה כאשר נחקר לגבי כל הלקוחות שעברו אליו לאחר סיום היחסים בין הצדדים.

יובהר, כי 2 עדים שהובאו מטעמו של העובד בעניין זה העידו, כי עברו מיוזמתם אל העובד לאחר סיום היחסים בין הצדדים ,אולם התרשמנו, כי מדובר בעדים אשר מיודדים עם העובד והמשקל שיש ליתן לעדותם הוא זניח אל מול יתר הראיות הקיימות בתיק.

28. מר בק העיד על הסכומים אשר העובד קיבל תמורת התחייבותו לאי תחרות עם החברה ושלא להעביר לקוחות לטיפולו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים,

ש. אני מפנה אותך לסעיף 31 לתצהירך. האם תמורת אי התחרות כפי שאתה קורא לזה או פגיעה במוניטין, האם התובע קיבל בתמורה על הדבר הזה איזשהו סכום כספי?

ת. כן. עם הרבה סימני קריאה.

ש. רק לצורך האי תחרות. אני מפנה אותך להסכם ותסביר לי מה הוא קיבל.

ת. אתה חושב שה – 109,000 ₪ שהוא קיבל בפרישה שלו מעבר לפיצויי פיטורין ומעבר ל 24,095 ₪, הוא צריך לתת למעביד לפחות את הזכות המינימאלית של תקופה מסוימת של צינון. אין עוד הסכם כזה בענף.

ש. עבור מה נתתם לו את ה – 109,000 ₪.

ת. הייתה נוסחה בהסכם וקיימנו אותה", (עמ' 42 לפרוט' ש' 18-26).

מר בק העיד כי לא אישרו לתובע את רשימת הלקוחות מרשימה ב' וכי לאחר בירור עם חברות ביטוח התברר לחברה, כי אותם לקוחות חתמו על העברת טיפול לתובע,

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 36 לתצהירך. האם לדעתך בעצם העובדה שהתובע לא הקפיד על נושא הפרוצדורה של הרישום של אותו לקוח חדש שהוא הביא שוללת את זכותו לקבל את הלקוח.

ת. לדעתי זה שולל באופן חד משמעי, מה גם שהוא היה מנהל היחידה ואחד מחובותיו זה לנהל את היחידה. בין אם זה מול לקוחו ובין אם מול צד ג'. למרות זאת נהגתי לפנים משורת הדין ברשימה הראשונה וכשהגיעה השניה החלטתי לבדוק יותר לעומק.

ש. ומה עשיתם עם השמות ברשימה השניה שסברתם שהם לא שייכים לתובע.

ת. לא אישרנו את התופסת מהרשימה הראשונה. סעיף 42 לתצהירי מדבר על מבוטחים שבפועל עובר ליום הכנת התצהיר, קיבלנו מחברות הביטוח וזה תהליך של כמה שבועות אסמכתא בכתב שהם חתמו על העברת טיפול לתובע. ואת כל הטפסים שקיבלנו בדקנו מול רשימה א' אותה אישרנו וכל השמות שמופיעים בסעיף 42 זה השמות שלא אושרו מאותם טפסים", (עמ' 44 לפרוט' ש' 11-22).

29. עניין רדימיקס

החברה טענה, כי עוד בהיותו עובד בחברה עשה העובד יד אחת עם אחיו מר ראובן טיטואני העובד בחברת הביטוח כלל. לטענתה, העובד העביר את הלקוח, מנכ"ל רדימיקס שבבעלותו פוליסה בשוויו מליון ₪ למספר הסוכן האישי שלו עוד בהיותו עובד החברה וכך, קיבל בגינה עמלות ופרמיות.

העובד טען באופן סתמי, כי המהלך נעשה ביוזמת מנכ"ל רדימיקס והכל ללא ידיעת החברה והדברים מדברים בעד עצמם,

"ש. אני מפנה לסעיף 45 סיפא לתצהיר מר בק. נכון שאתה העברת את הפוליסה של רדימיקס לחברת ביטוח אחרת בזמן שאתה עבדת אצל הנתבעת.

ת. אתה מתכוון לפוליסה על שם מנכל רדימיקס והוא הביע את רצונו להעביר חלק מהכספים לקופת גמל אחרת.

ש. מדוע לא יידעת את הנתבעת על המהלך הזה

ת. מתי הייתי אמור להודיע לנתבעת זה באותה מידה של יידעתי מאות לקוחות אחרים", (עמ' 21 לפרוט' ש' 11-17)"

30. הגבלת עיסוק

 

הכלל הוא שלכל אדם זכות לחופש עיסוק. כלל זה מצא את ביטויו בפסיקת בתי הדין לעבודה ובחוק יסוד חופש העיסוק. לעתים מתעורר הצורך לדון בניגוד שבין הכלל של חופש העיסוק לבין עקרונות יסוד אחרים, כגון העיקרון בדבר אי-פגיעה בקניינו של האחר, לרבות קניין רוחני כסודות מסחריים, עקרון שאף הוא מוגן על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והחל מיום 29/10/99 – מוגן גם על ידי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות).

ההלכות המנחות לבחינתן של התחייבויות המגבילות את חופש העיסוק נקבעו בע"א 6601/96 AES SYSTEM INC נ' משה סער ואח' , פ"ד נד(3), 850 (להלן: "פרשת סער"), וע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ – רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294 (להלן: "פרשת צ'ק פוינט").

כך פסק בית הדין הארצי לעבודה בפרשת צ'ק פוינט:

בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:

א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.

ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת,

ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק…

ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. …

בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעסיק. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם (ראה: ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', פ"ד נא (3) 421).ו

באשר לשלושת הנסיבות האחרונות, כאשר הן אינן מוגנות בחוק כלשהו, בית הדין יגביל את חופש העיסוק של עובד, רק אם קיימת תנית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה שנחתם בין העובד לבין מעסיקו הקודם."

31. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעות כי יש לקבל את תביעת החברה.

החברה הוכיחה, כי לקוחות רבים, עברו לטיפולו של העובד. לקוחות אלו, לא אושרו על ידי החברה כלקוחות אישיים של העובד ולמרות זאת העובד לקח אותם תחת חסותו לאחר סיום יחסי העבודה.

אנו סבורות, לאור הראיות המבוססות שהוצגו בפנינו ולאור כמות הלקוחות אשר עברו לטיפולו של העובד שאין זה סביר, כי לקוחות אלה, כולם כאחד, פנו ביוזמתם אל העובד ולא העובד הוא שפנה אליהם.

הסכם העבודה הגדיר והעניק לעובד רשימה של תיקים אישיים אשר יהיה זכאי לקבל בגינם את הבעלות בהם לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים. בכך, העניקה החברה לעובד זכויות בעלות על בסיס ההנחה כי מדובר בלקוחות עליהם עבד ועמל משך באופן אישי ועל כן, מן הדין ומן הצדק שימשיך ליהנות מרווחים ועמלות בגינם.

יחד עם זאת, לגבי יתר הלקוחות אשר הנם לקוחות החברה נקבעה הגבלה על העובד לבל יעביר אליו לקוחות אלו ויפגע בחברה ובקניינה. העובד, תמורת התחייבותו זו קיבל תשלומים משמעותיים מהחברה.

יובהר, כי לאור הסכם הגבלת העיסוק עליו חתם התובע ולאור התמורה המיוחדת אותה קיבל תמורת הגבלת העיסוק ,הרי שגם אם נכונה הייתה טענתו, כי לקוחות אלו פנו אליו הרי שהיה עליו להמתין את תקופת ההגבלה הקבועה בהסכם עד להעברת לקוחות אלו לטיפולו.

הסכם זה משקף איזון ומידתיות תוך דאגה הן לזכויות המעביד, נכסיו והאינטרסים החיוניים והעסקיים שלו והן לזכויות העובד ולחופש העיסוק.

העובד הפר את הסכם העסקתו בידיעה ומתוך שימוש לרעה בזכויות המפליגות שהוענקו לו על ידי החברה.

בתשובה לטענות החמורות שהועלו כלפיו העובד, מלבד אמירות סתמיות ובלתי מבוססות, לא הצליח לשכנע בטענותיו ואף לא התמודד עם טענות החברה בדבר הפיצוי המגיע לה בשל גריעת הלקוחות כאמור.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעת החברה ברכיב זה ומחייבים את העובד לפצות את החברה בסך של 96,000 ₪.

35. גרימת נזקים לכאורה על ידי התובע

החברה טענה, כי במהלך תקופת העסקתו נקט העובד בפעולות הטעיה כדי ליצור לו ולאחיו שותפו רווחים שלא כדין תוך גרימת נזקים לחברה וללקוחותיה. לטענתה, העובד יצר פוליסות ביטוח פיקטיביות על מנת לנפח את הנתונים באשר להיקף הפוליסה שיצר וכך הגדיל באופן פיקטיבי את התשלומים ששולמו לו כעמלות בגין הפוליסות.

ובמה הדברים אמורים. שכרם של חלק ממבוטחי החברה כולל לעיתים גם תשלומים חד פעמיים ובמקרה זה, על פי הוראות החברה יש להציע למבוטחים פוליסות של חסכון טהור, ללא דמי ניהול שוטפים.

החברה טענה, כי התברר לה שהעובד הפיק בניגוד להנחיותיה פוליסות פיקטיביות, בתוכניות הכוללות דמי ניהול שוטפים למבוטחים שביקשו לחסוך בגין בונוס ששולם להם. דבר זה פגע במבוטחים והעניקה לו זכאות לעמלות נוספות ולאחזורים מרווחי החברה.

22. החברה צירפה לכתב התביעה שתי דוגמאות לשיטתה של פוליסות פיקטיביות

יואב וילדר

לטענתה בחודש דצמבר 2005 הופקה למר וילדר פוליסה הונית על בסיס בונוס אותו קיבל וילדר באותה תקופה. בנסיבות אלה, על פי הנחיות החברה היה על העובד להפיק לוילדר פוליסה של חיסכון טהור ללא דמי ניהול. החברה טענה, כי העובד יצר את הפוליסה מבלי לקבל את אישורו של וילדר ובפוליסה נקבע כי השכר השנתי הצפוי הנו 151,170 ₪ וזאת על אף שהיה ברור כי לא מדובר בשכר אלא בבונוס.

בהסתמך על הנתונים כאמור, קיבלה החברה מקדמת עמלות ופרמיות מחברת כלל על סך של 24,847 ₪. לטענת החברה, כאשר תבוטל הפוליסה או תוקפא תדרש היא להשיב לכלל מקדמת עמלות ופרמיות בסך מוערך של 120,000 ₪.

23. יובהר, כי בגין פוליסה זו החברה לא תבעה כל פיצוי מהתובע ומדובר למעשה בדוגמא לצורך המחשה בלבד.

מר וילדר העיד בעניין זה ומעדותו לא ניתן לבסס את טענות הנתבעת כי היה מדובר בבונוס חד פעמי ולא ניתן לבסס כל טענת הטעיה של התובע את וילדר כאמור.

24. דותן גינצבורג

לטענת החברה ביום 29/11/05 הופקה למר גינצבורג פוליסה הונית על בסיס בונוס אותו קיבל באותה תקופה, שוב במקום פוליסה של חיסכון טהור ללא דמי ניהול. החברה חישבה את השכר השנתי הצפוי על סך של 1,589,296 ₪ המשקף שכר חודשי של 132,441 ₪. פוליסה זו בלבד היוותה מעל 15% מהעמלות והפרמיות ששולמו לחברה בכל שנת 2005.

החברה קיבלה מקדמת עמלות ופרמיות בסך כולל של 118,819 ₪ מחברת כלל, נספח ג' לכתב התביעה. עקב סילוקה של הפרמיה בחודש ספטמבר 2008 חויבה החברה בהשבת עמלות בסך כולל של 112,892 ₪.

25. לטענת החברה, על העובד להשיב סכום זה שחויבה בו בשל ביטול הפוליסה כאמור.

26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו , אנו סבורות, כי לא ניתן לקבל את טענת החברה. החברה לא הביאה למתן עדות את מר גינצבורג ועל כן, לא ניתן לקבוע כי אכן היה מדובר בפוליסה פיקטיבית עם נתוני שכר פיקטיביים.

כמו כן, לא ברור מדוע הפוליסה סולקה והאם יש קשר בין סילוקה של הפוליסה לבין העובד.

יתרה מכך, לא מצאנו כל הסכמה חוזית כי בגין פוליסות שבוטלו יחויב העובד בתשלום העמלות ששולמו לחברת הביטוח. לא קיים כל מנגנון החזרה בהסכם העסקתו של העובד.

לאור כל האמור לעיל ובשל תשתית ראייתית דלה אנו דוחים את תביעת החברה ברכיב זה.

35. סכומים ששולמו לכאורה ביתר – עמלות, הפרשות סוציאלות ואחוזים מרווחי הנתבעת

על פי ההסכם הקיים בין החברה לחברת הביטוח כלל ,שילמה זו לחברה מקדמות מראש על חשבון עמלות הניהול הצפויות בכפוף לכך שהפוליסה לא תיפרע לאורך תקופה של 60 חודשים. במקרה בו בוטלה הפוליסה טרם חלוף 60 החודשים חויבה החברה בהשבת החלק היחסי של המקדמה.

החברה טענה, כי בניגוד גמור להנחיות החברה ולנהוג בה, העובד אשר היה אחראי בין היתר על עריכת הדוחות הכספיים כלל במאזן הרווחים ובסכומי הפרמיות גם את המקדמות ששולמו על ידי כלל במלואן. כך העובד קיבל עמלות ומענקים בגין אותן מקדמות. לטענתה, היות והעובד היה אחראי על העברת מבוטחים מהחברה לסוכנויות ביטוח אחרות הרי שלא זו בלבד כי קיבל סכומים ביתר אלא אף היה שותף לכך שהמקדמות נגרעו מקופתה של החברה.

15. החברה טענה, כי יש לחשב את הפיצוי שעל התובע להשיב לה באופן הבא –

סכום המקדמות הפתוחות ביום סיום העסקתו של העובד עמד על סך של 450,000 ₪. עמלות ששולמו לעובד בגין מקדמות אלו – 450000* 16.5% = 74,700 ₪.

תוספת הפרשות סוציאליות ששולמו בגין עמלות אלו – 84,658 ₪.

בנוסף לכך, סכום המקדמות הפתוחות כפול 24.95% = 112,275 ₪, תשלום ששולם לעובד כאחוזים מרווחי המערכת.

סה"כ לכאורה שולם לעובד סך של 209,950 ₪ בגין מקדמות פתוחות.

17. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה אנו קובעות, כי החברה לא הביאה די ראיות על מנת לבסס את טענתה ולא הוכיחה את סכום המקדמות הפתוחות לכאורה שהועמד על סך של 450,000 ₪.

לאור האמור לעיל, ומכיוון שאין בסיס ראייתי ומשפטי מספק אנו דוחות את תביעתה של החברה ברכיב זה.

26. סוף דבר

תביעת התובע נדחתה ותביעת הנתבעת כנגד התובע התקבלה בחלקה.

העובד ישלם לחברה סך של 96,000 ₪ כפיצוי בגין גריעת לקוחות. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/07 ועד למועד התשלום בפועל.

יתר רכיבי התביעה שכנגד לא התקבלו רק בשל חוסר ראיות ומחמת הספק.

לאור כל קביעותינו שלעיל על התובע לשאת בהוצאות הנתבעת על ניהול הליך סרק בעניינו וכן בשל זכייתה החלקית בתביעתה ועל כן אנו מחייבות את התובע לשלם לנתבעת הוצאותיה בסך 30,000 ₪.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ג, (18/12/2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נ.צ. עובדים הגב' רות קסטיאל אורנית אגסי, שופטת